עצור את הנשימה, עוצם עיניים ותקווה שהמתים המתים יחלפו מבלי לשים לב בך. לשונם בולטת מפיהם והם רועדים בין העולמות.מַעְצָר[אתר רשמי] הוא משחק הצבע והקליק לגלילה בצד, שנוצר על ידי צוות קטן של מפתחים טייוואנים. הוא מורכב מחידות ומקטעי התגנבות מדי פעם, ללא קרב כלשהו. למרות כמות כבדה של Silent Hill, זהו משחק אימה שלא דומה לשום דבר אחר ששיחקתי בו בזכות השימוש החכם שהוא עושה בתפאורה ההיסטורית שלו. אם אתה מעוניין במשחקים מתחשבים ומפחידים, אל תיתן למשחק הזה לחמוק.

המעצר בנוי על בסיס של זוועה פוליטית בחיים האמיתיים. מתרחש בשנות ה-60, יותר מעשור לתוך התקופה בת 38 השנים של החוק הצבאי הידוע בטייוואן בשם הטרור הלבן, זהו סיפור של ידע אסור. במקום הספרים העתיקים של לאבקראפט, הידע כאן מגיע מספרים ורעיונות שרובנו יחשבו שהם רגילים, אבל שהממשלה של אותה תקופה התייחסה אליהם כאל חתרנית ובלתי חוקית.

אתה לא צריך לדעת שום דבר על הפרטים של התקופה או המקום, בין השאר בגלל שיש אלמנטים אוניברסליים לצורת השליטה המסוימת הזו, אבל גם בגלל שהכתיבה של המעצר מספיק חזקה כדי להציג את המידע הדרוש בצורה ברורה, גם כשזה לא לגמרי ברור מה אמיתי ומה מדומיין. זה, אתה מבין, הוא משחק שעוסק בהיסטוריה ובפוליטיקה שהוא מייצג, אבל שמשתמש בהם כפיגום סביב סיוט אישי. כמו של השטןעַמוּד הַשִׁדרָהאו Under the Shadow, זהו סיפור רפאים המתרחש על רקע של קונפליקט ודיכוי שמדמם לתוך הרודפים.

בסך הכל זה מצליח. ישנן שתי דמויות שניתן לשחק בהן, כאשר העלילה מתפתחת, והשליטה בהן היא עניין פשוט של לחיצה על המסך. למרות המישור הדו-ממדי וחוסר העומק במסך, מדובר פחות או יותר בהרפתקת הצבע ולחיצה מסורתית. פאזלים דורשים קצת חזרה כדי להשתמש בפריטי מלאי שזה עתה נמצאו, ולעולם לא תצטרך לעקוב אחר סרגלי בריאות, מדי שפיות או מלאי תחמושת. במקום זאת, תבזבזו את רוב השעתיים או שלוש השעות שלוקחות לשחק את המשחק כדי להבין איך להעביר את הסיפור קדימה על ידי הבאת הפריט הנכון למקום הנכון.

אתה בבית ספר, המתפרש על פני כמה קומות, עם מספר חדרים בלבד בכל קומה, כך שבניית מפה מחשבתית של האזור אינה מסובכת מדי. ככל שהסיפור מתגלגל, המיקום הופך פחות יציב ואלמלא עיצוב הסאונד המעולה, זו הדרך שבה Detention משתמש בדעיכה ובעיוות של סביבות שיראו בצורה החזקה ביותר את השפעתה של Silent Hill. כאן, כמו שם, מקומות ננטשים באופן בלתי מוסבר ומתיישנים, ואז מוסרים או מעוצבים מחדש לגמרי. לפעמים ניתנת לך שליטה מוגבלת, באופן עוקף, על הדרך שבה דברים מסודרים ומחוברים. עם זאת, באופן מכריע, לכל אחד מהפרקים יש מוצקות מרחבית בסיסית, כך שאתה לא מתעסק במבוך.

החידות לרוב הגיוניות, אם כי ההיגיון עצמו מעט מעוות. בשלב מסוים קראתי פתק, רעדתי מהמעשה הנורא שהוא תיאר, ואז הבנתי שיש לי את כל הכלים הדרושים כדי לבצע את המעשה הזה. עשיתי את זה בלי להסס, פשוט כי זה נראה לי כמו הדרך המתבקשת להתקדם. זה היה רגע נדיר של ניתוק בין הדמות שבה שלטתי לבין המעשים שדרשו ממנה. העובדה שהוא אפילו בלט הוא עדות ליכולתו של סטודיו הפיתוח Red Candle לשזור את ההיבטים המוזרים של הסיפור, חזותית וטקסטואלית, סביב הליבה הפוליטית והאישית שלו.

יש מפלצות, או יותר נכון רוחות, אבל עימות מוביל למוות, או משהו מאוד דומה לזה. כישלון מטופל באלגנטיות, עם הפסקה קצרה שמספקת רמזים לגבי הטעות שעשית, מועברת בסצנה שמשתלבת יפה בעולם המשחק במקום להיות מושלכת על מסך טעינה. ההתגנבות הנדרשת כדי להימנע מהרוחות אינה מורכבת ומתתי רק כמה פעמים, כשנתקלתי בסוג חדש של איום בפעם הראשונה בשני המקרים. למרבה הצער, למרות שישנן נקודות שמירה סטטיות בצורת מקדשים, המוות החזיר אותי לחדר מיד לפני המפגש הקטלני ולא למקום השמירה האחרון.

מעצר הוא לא מסוג סיפורי האימה שמתחילים להפחיד ולהבהיל. יש כמה זעזועים, אם כי שום דבר לא דחף את הסלידה שלי מהפחד לקפוץ רחוק מדי, אבל מאחורי רוחות הרפאים והבלאי, יש סוג של אימה נוגה. האימה להיות במצב בלתי אפשרי, לקבל החלטות נוראיות, שלא לראות שום דרך לשפר את המצב שלך ואז מבלי משים להחמיר אותו הרבה יותר. זה לא סתם סיפור שבו הממשלה הייתה המפלצת האמיתית לאורך כל הדרך - למרות שהמצב הפוליטי הוא בהחלט רקע מפלצתי - כי נר אדום מתעניינים יותר איך אנשים מתנהגים בתוך מערכת מאשר להסתכל על המערכת עצמה.

וזה אומר שמעולם לא הלכתי לאיבוד ומעולם לא הרגשתי כאילו מאכילים אותי בהמון אקספוזיציה היסטורית. אמנם למדתי קצת על הטרור הלבן, אבל למדתי יותר על הדמויות של המשחק והחוויות הספציפיות שלהן. במידה מסוימת אלה נועדו לשקף חוויה תרבותית רחבה יותר, אבל יש מספיק פרטים כדי להפוך את זה לסיפור אנושי ולא משל. כל זה אפשרי הודות לתרגום לאנגלית שגורם לקריאה טובה יותר מאשר משחקים רבים שנכתבו במקור באנגלית; כמה שגיאות הקלדה לא משמעותיות בצד, המעצר הוא במקום.

הטקסט הוא לא החלק הכי חשוב בסיפור. הוא מסופר דרך נוף שבהתחלה הוא עגום וקצת תפל (ומזכיר את הגברת החתול והנפילה), אבל מוצא צבע וזוויות חדשות מוזרות על מראות מוכרים ברגעים בלתי צפויים. וזה מסופר דרך הקול. אני אפילו לא בטוח אם יש ציון כמו שכבות מרובות של מל"טים, רעשי מוות ורעש. זה איפשהו בין המל"טים שטרנט רזנור נהג לגרד עליהםפסקול סרטים בימים עברו, והדיכוי המרעיש של עבודת הסביבה הטובה ביותר של אקירה ימאוקה על Silent Hill. לא מוזיקת ​​הגיטרה; החדרים שצרחו ונקשו בחלק הפנימי של הגולגולת שלך.

אלמלא המערכה האחרונה שנמתחה מעט מדי לטעמי, וסילקה את ההפרדה למשך זמן רב מהנדרש, הייתי נהנית כמעט מכל דקת מעצר. הסוף יעיל עד כאב, למרות המעידה הזו לפני קו הסיום, והמשחק כולו עשוי הרבה יותר טוב מהרוב המכריע של משחקי האימה האינדי. עם זאת, יותר מכל, זו הפתעה כל כך נעימה לגלות תפאורה חדשה לפחדים קצת מוכרים.

מעצר זמין כעת,דרך Steam, ב-Windows, Mac ו-Linux, תמורת £9/$12/€12.