גורל 2[אתר רשמי] מגיע עם הרבה מטען. זוהי הופעת הבכורה למחשב של סדרה חדשה ומצליחה מאוד ממגה מפתח, והמקור הוא בדיוק סוג של משחקי שיתוף פעולה מרובי משתתפים שאפילו כמה מעריצים מושבעים קצת נשרפים עליהם אחרי כמעט שלוש שנים של DLC וטחינה עבור ציוד.

הכנס אדם. הגעתי לגורל 2, ב-E3 בשבוע שעבר, עם בקושי מספיק מטען למלא קלמר, לאחר ששיחקתי רק את ההדגמה של המקור, ומיד אני חמד לעוד. לא משנה מה זה יכול להציע. Destiny 2 הוא צבע ואור והמחזה המלכותי של קריקטורה של שבת בבוקר ואופרת חלל שהתמזגו למשחק יריות מספק עוצמתי.

סשן המשחק שלי התקיים בדוכן Nvidia ב-E3. גרסת הקונסולה של המשחק הייתה במקום אחר והצבת גרסת המחשב על מעמד חומרה הייתה הצהרת כוונות כשלעצמה: זה אחד מאותם משחקים שמראים לך למה המכונות היקרות שלך מסוגלות. דיברתי עם מספיק אנשים שרואים בסרט ההמשך משהו כמו משתלב במחשב, כך שהניסיון למכור את הגרסה הזו כגלגול האולטימטיבי של Destiny 2 יכול להיראות בקלות כמו פיצוי יתר; הבחור שלא ממש הוזמן למסיבה, ואז מגיע מאוחר אבל מביא משאית של משקאות חריפים.

למען האמת, אם Destiny 2 קונה, אז אני שותה, כי זה לא רק מהמם, זה משחק מדע בדיוני נכון.

אני צריך להבהיר את השימוש במילה "ראוי" שם ואעשה זאת על ידי הכנסת מילה נוספת: "ספוגים". ספוגי כדור, במיוחד.

בפעם הראשונה שיריתי באחת מהחיות החייזרים זורקות הלהבות המרכיבות חלקים מההסתערות הראשונית במשימת הקמפיין הראשונה של Destiny 2, כיילתי מחדש את הציפיות שלי באופן משמעותי. דיבורים על שלל ושדרוגי נשק מצטברים, כמו גם יכולות מיוחדות דמויות MMO, הובילו אותי לצפות לאויבים עם מוטות פגע שהצטמצמו טיפין טיפין. חשבתי שתהיה לי קצת קשקוש - אולי סרח מהנה, אבל בכל זאת. אז תארו לעצמכם את ההפתעה שלי כאשר כמה יריות אל המיכל על גבו של הדבר גרמו לפיצוץ גדול מהולם ששלח את היצור להסתער באוויר, ופוצץ כמה מחבריו נפלו לאחור.

בטח, אלו האויבים הראשונים במשחק, אז ברור שהם יהיו מעט חלשים, אבל השתמשתי באקדח סטנדרטי של ביצה והכל פשוט הרגיש כל כך יפהקִינֵטִי.

לקפיצה אין משקל, מה שמצאתי לאכזבתי כאשר דמות הוורלוק שלי נתקעה באמצע קיר וטיפטפה באיטיות לאורך הצד שלו. הקרב התרחש על איזושהי תחנת חלל/ספינה או פלטפורמה מסלולית, כך שייתכן שכוח הכבידה היה לא בסדר, אבל יתכן גם שלקוסם יש ג'טבוסטרים קסומים על כפות רגליו או בתחתיתו. אין לי מושג.

יש הרבה דברים מבלבלים ב-Destiny 2, ואולי הידע על המשחק הראשון לא היה עוזר לי להתגבר עליהם בהתחשב בכך שלמנהל המשחק ישהודה שחלק גדול מהידע של המשחק המקורי לא היה הגיוני במיוחד.

כל מה שאני יודע זה שאשף הגיע מהירח. כל התפאורה של Destiny היא בעצם מם במוחי.

זה לא אומר שאני לא יכול להעריך כמה משקפי חלל מפוארים, ו-Destiny 2 מספק מיד וחוזר חלילה. רובים עצומים מטילים צללים על פני הספינה, פורחים כשהם שולחים את המטענים שלהם לעבר כלי שיט האויב. הכל מוגדל לאחת עשרה. לא ניתן לראות לוחמים חד-מושבים, רק ספינות בירה ענקיות שקורעות זו את זו ואת פני השטח של כוכב לכת שלם לגזרים. נזכרתי ב-Battlefront 2, משחק שמסתמך על הכרה כדי ליצור כל כך הרבה מההשפעה שלו; Destiny 2 זר לי לחלוטין, אבל מלחמת הכוכבים שמתפתחת היא משהו שאני מאוד רוצה להיות חלק ממנו.

זה לא מסתמך על קטעים, שסצנות הלחימה וההרס האלה בקנה מידה מגוחך מתנגנות מול העיניים שלך בזמן שאתה משחק. אתה נמצא בפריפריה של הקרב ולא במרכזו, מנסה להגשים יעדים ספציפיים לשרת את הטוב הגדול יותר מאשר להשתתף בקרב כחייל חזית, אבל העולם חי להפליא, אפילו שהוא בוער.

והקרבות שמצאתי את עצמי בהם הסיחו את דעתי מספיק כדי למשוך את תשומת לבי מהתצוגות המרשימות המוזרות המתרחשות בחלל. האיכות הקינטית עוברת דרך התנועה כמו גם הירי. יש קטע פתיחה מעט מתסכל שכולל התמודדות עם כמה גלים של אויבים, תוך כדי צורך לסגת מדי פעם מתחת למגן של בעל ברית בינה מלאכותית (מגן קסם או מגן טכנולוגי? אני לא יודע) כשאש יורדת מלמעלה. אפקט הבועות של המגן נאה כמו כל דבר אחר במשחק, אבל קצב הקרב-הילחם-נסיגה הופך מעט מעייף למרות שיש רק שלושה גלים קטנים להרוס.

ברגע ש-Destiny 2 נותן לך את החופש לקפוץ ולרוץ ולהוציא חרב אנרגיה נהדרת, הוא מוצא קצב מספק תוך זמן קצר. יש בזה משהו מה-ARPG, הדמות שלך כל כך מוגזמת מול הרטינות ואז פוגשת מדי פעם אליטות ובוסים קשוחים יותר, אבל אין שום דבר מהקליקיות בתנועה ובקרב.

זהו יריות עכבר ומקלדת תקין, ישר לטובה, שמתגמל דיוק, מהירות ודיוק במקום ניהול קפדני של התקררות ושימוש חכם בשלל. אפילו שלל לא אספתי כי רציתי להגיע לסוף המשימה לפני שיגמר לי הזמן, וגישוש במלאי נראה כמו הסחת דעת מסוכנת. למען האמת, הייתי עסוק מדי בלפוצץ מיכלי להבה ולסדר צילומי ראש מכדי לדאוג לגבי הפרטים של הנשק שבו השתמשתי.

זה מדהים בפני עצמו. אני אוהב שלל במידה שתהפוך אותי לחנון ענק גם אם לא הייתי כבר חנון מאסיבי מעוד מאה סיבות. אני אוהב גם ניהול מלאי, מה שהופך אותי למקרה חסר תקווה לחלוטין, אבל גם בדיוק מסוג האנשים שהסיביות והבובים של ה-RPG של Destiny 2 מכוונים אליו. אבל הנה, שיחקתי משחק שהרגיש מספיק טוב בתור יורה שלא היה אכפת לי אפילו מהשינויים והאפקטים של הסטטוס שלי. דמיינו את דיאבלו אונתיב הגלותהיה קרב תגרה ממשי ששווה לשחק איתו בפני עצמו. תאר לעצמךWorld of Warcraftעשה.

עד כמה Destiny 2 יחזיק לאורך שעות, שבועות וחודשים ולא שלושים דקות, אני לא יכול לומר בצדק. מעבר למערכת השלל, שיחקתי רק בסינגלפלייר, ורק במשימה האחת מהקמפיין. עם זאת, זה הפסיק את כל הספקות שלי. ירי נכון, עם מעקב נהדר אחר מיקומי פגיעה, כלי נשק שמרגישים מסוכנים ולא כמו סכינים מצלצלים, ותפאורת מדע בדיוני מגוחכת ומפוארת.

זה בהחלט משחק שאני רוצה. אפילו הבוס שהרגתי לא היה מספיק ספוג כדור כדי לגרום לעיניים שלי להתגלגל, והוא השתמש בתנועה ובסוגי התקפות שונים כדי להציע איום מעבר לספירת נקודות הפגיעה שלו.

כמובן, זה לא שווה כלום ששיחקתי אותו במיטבו המוחלט, ב-4K ב-60 פריימים לשנייה. המכונה שמפעילה אותה כנראה הייתה יכולה לעמוד בתור דגם חללית אבזר, ואין סיכוי שאקבל את אותם ביצועים כאן בבית. אבל במחשב הנכון, זה יהיה אחד המשחקים היפים ביותר שיש. זה לא רק האיכויות הטכניות, זה העיצוב, שהוא צבעוני במקום שבו כל כך הרבה משחקים נוטים למצב רוח ואפלולית, ויש לו תחושת קנה מידה שמאפשרת לזה להיות פנטזיית המדע הבדיוני שקיוויתי שאולי תהיה.

ראיתי רק פרוסה קטנה, אבל זה פרוסה טעימה. אני לא יודע אם אני אצליח להבין את הסיפור, עם אשפי הירח והשומרים שלו אבל-לא-של-הגלקסיה. אולי אני אתגעגע לסיפוק של היריות הראשוניות האלה כשהמורכבות תגבר ואני מנסה להתאים סוגי נזק לפגיעות של האויב, אבל בבסיסו, Destiny 2 הוא משהו שלא ציפיתי לו. יורה ששווה את המלח, גם בלי שמחת חברות ושלל.

Destiny 2 ייצא ב-24 באוקטובר.