מה אני יכול להגיד? אני אוהב משחקים שיש בהם קצת שיר-שיר. נהניתי מהפלטפורמה של הפופSayonara Wild Hearts, הדיג'יי עשה זאת בעצמךFuser, אלבום המשחק-פוגש-הגרנגי Teenage Blob, והרובוט-משאב האגרוף שוחרר לאחרונהHi-Fi Rushרק כדי למנות כמה מהחלק העליון שלי.

מוזיקה היא בהחלט חלק גדול מהמשחקים האלה, אבלStray Gods: מחזמר משחק תפקידיםיצאה לדרך מוזיקלית מסוג אחר, בכך שזה בעצם מחזמר. אני מדבר כמו מחזמר מלא בבלדה, קורא וילון, יציאה מהבמה-שמאלה. וקבלו את זה: זה גם חידוש מודרני של המיתוס מאחורי האלים היוונים. זה מרגיש כאילו ילדת התיאטרון הפנימית שלי ליטפה עשרה רד בולס ומחכה שהסימן שלה יתפרץ החוצה.

Stray Gods עוקבת אחר גרייס, נושרת מכללה שמנסה לעשות את זה בגדול עם הלהקה שלה, אבל אחרי שהיא נקלעת לאיזו דרמה אלוהית ומשיגה את כוחה של מוזה, היא מואשמת ברצח וחייבת למצוא דרך להוכיח את חפותה. המילים הרחבות של הסיפור עוסקות בתקווה, גילוי עצמי וניסיון להבין את החרא שלך - והכל מסופר באמצעות כוחו של השיר.

יצירת מחזמר לגמרי בצורת משחק הוא רעיון שדיוויד גיידר, ליאם אסלר ואלי יאנג לא היססו לקפוץ עליו כשהשלושה הקימו יחד את אולפני סאמרפול שבסיסו באוסטרליה. גיידר ידוע בעבודתו המרשימה ככותב ראשי בנושאעידן הדרקוןסדרה, ולמרות שכתיבה על האלים היוונים היא לא מרחק נגיעה מיצירת הפנטזיה הקודמת שלו, כתיבת מחזמר היא זירה אחרת לגמרי.

"כשליאם ואני התכנסנו, דיברנו על שאם היינו פותחים אולפן, מה היינו עושים ששניהם יהיו שונים, אבל משהו ששנינו מאוד רצינו לעשות", אומר לי גיידר. "חשבתי, בוא נעשה מחזמר, תמיד רציתי לנסות, וחשבנו שזה יהיה קל אבל מסתבר שזהקְצָתקצת יותר מסובך."

זה בהחלט נשמע מסובך. גיידר אומר לי של-Stray Gods יהיו בסך הכל 4-5 שעות של תוכן מוזיקלי, כאשר כל משחק יאפשר לך לשמוע בערך שעה וקצת מזה. עם זאת, הסיבה שבגללה תשמע רק כרבע מהמוזיקה היא כי Stray Gods היא הרפתקה מונעת בחירה וכל החלטה שאתה מקבל משנה באופן דרמטי את המילים והמוזיקה שאתה שומע.

לאחר ששיחקתי את ההדגמה של Stray God ב-LudoNarraCon בשבוע שעבר, יצא לי לראות את המערכת הזו בפעולה. השיר נראה קרוב לתחילת המשחק - אולי אפילו הנאמבר הפותח - וגרייס והמוזה קליופ המיתולוגית שרות דואט מלנכולי באולם ריק. ככל שהשיר מתקדם, אני זוכה לבחור אילו מילים שגרייס שרה, ומחליטה עד כמה היא סגורה או פתוחה עם קליופה לגבי הרגשות שלה להיות אבודה ולבד. זה משהו שראיתי רק לפני כןקנטקי כביש אפסהביצוע המדהים של 'מאוחר מדי לאהוב אותך', ויש לו את אותו אפקט מהפנט בדיוק. פגשתי את גרייס לפני פחות מ-5 דקות אני כבר מרגיש כלפיה. כאבי הלב שלי מרגישים כאילו הם נמשכו היטב ובאמת, וזה תלוי ב-OST של המשחק (לכאורה מאוד מניפולטיבי).

"ככותב, אני מניח שאפשר לטעון, יש לי דרך לגשת לרגשות של שחקנים. זה תמיד מה שאני רוצה לעשות, ואתה עושה את זה במשך שעות על גבי שעות של משחק", אומר גיידר. "אבל זה מרגיש כאילו כשאתה בשיר, זה כמו קיצור דרך לרגשות של מישהו. בטווח של שיר אחד, אתה יכול לגרום למישהו להתאהב, בעוד שבמשחקים שכתבתי בעבר, היינו צריכים שעות על גבי שעות כדי לקבל השקעה כזו ממישהו".

אני מודה בזה, אני בהחלט נוטה להיות קצת בוכה בזמן מחזות זמר אז, בין בחירה ישירה במצב הרגשי של גרייס באמצעות מילים לבין הליווי התזמורתי המהמם של Stray God, אני הולך להיות בלגן. אבל לא הכל קשור לבלדות הכוח האלה. ישנם מספר סגנונות מוזיקליים שונים ב-Stray Gods, ואתה יכול למעשה להכתיב אותם באמצעות הבחירות הליריות של גרייס. אתה יכול לבחור בין להיות Kickass, Charming או Clever ולכל גישה יש תכונות מוזיקליות שונות. Kickass נותן לך ליווי פאנק-רוק עם גיטרות מתנגשות, האווירה של Charming היא עדינה וחלקה, ו-Clever הרבה יותר מאופקת מהשניים הקודמים, לוקחת מצב רוח משקף יותר עם ליווי מיתר.

הכוח לשנות את הכיוון והסגנון של המוזיקה הוא חלק אחד מהכוחות החדשים של גרייס; השני הוא שעל ידי העברת המנגינה היא יכולה לגרום לאחרים להתוודות על כל דבר מהסודות האפלים ביותר שלהם ועד האם הם רוצים להתחבר אליה.

זה כמעט כאילו אתה המנצח של הסיפור של Stray Gods, שמסוגל להכתיב את השיאים והשפל של הדרמה יחד עם הפסקול. המוזיקה והמילים מרגישות חשובות באותה מידה לסיפור - לעזאזל, הם בעצםהםהסיפור - אז מי עוד יעזור לסאמרפול לצאת עם OST מפוצץ ופועם מאשר מאסטרו המשחק המוזיקלי עצמו אוסטין וינטורי. גיידר אומר לי שגם לוינטורי וגם לסאמרפול היה אותו חזון מוזיקלי.

"בחלק מהמשחקים, השירים חשובים, והמוזיקה חשובה, אבל זה תמיד רקע, זו לא המטרה של המשחק", אומר גיידר. "כמו, איך אנחנו הופכים את זה למטרה של המשחק ולהפוך את ההסתעפות למשמעותית למעשה? אז העובדה שפתאום חשבנו על המחזמר המסועף הזה, מישהו שליאם הכיר אמר 'טוב, אולי כדאי שתדבר עם אוסטין וינטורי'. היו לו רעיונות משלו ועכשיו אנחנו סוף סוף מתחילים לראות את כל הרוחב של מה שהוא דמיין".

והכישרון המוזיקלי לא נגמר בוינטורי. שחקני קול שיפעילו את מיתרי הקול שלהם כוללים את אשלי ג'ונסון, לורה ביילי, טרוי בייקר, פליסיה דיי, מרי אליזבת' מקגלין, מרל דנדרידג' ואנתוני ראפ - שלא לדבר על הליווי העשיר להפליא מתזמורת ויקטוריה האוסטרלית. אתה יכול לבדוק את צוות השחקנים המלא על המשחקאתר רשמי.

לכל שיר יש גם ז'אנר וסגנון מוזיקלי משלו, מהמנוני רוק עצבניים ועד לשירים בהשראת דיסני. ההשפעות המוזיקליות כוללות את Wicked, Hadestown, Dear Evan Hansen, ובאפי The Vampire Slayer הפרק המוזיקלי Once More, With Feeling. יש שיר בהדגמה שמרגיש מאוד המילטון, שבו גרייס תקועה בין הרצון ללמוד יותר על כוחותיה מהפאן המסתורי או לא לסמוך עליו לבין להיצמד לחברה פרדי. זה ויכוח מוזיקלי תלת כיווני שבו גרייס נקרעת בין הטיעונים של פאן ופרדי, כשהשחקן מחליט בסופו של דבר למי היא צריכה להקשיב. בהדגמה, בחרתי ללכת עם פאן, רציתי לדעת יותר על כוח המוזה החדש של גרייס שנרכש, אבל הרגשתי שזה פוגע במערכת היחסים שלה עם פרדי, שלגרייס נראה שיש היסטוריה עדינה איתו. הדרמה!

זה שיר אינטנסיבי, מלא חרדה וכשרון. דייוויד אומר שיהיו רגעים אופטימיים, אבל ש-Stray Gods הוא לא משחק מטופש. זו קודם כל טרגדיה יוונית, עם קורטובים של דרמה ורומנטיקה, ודובדבן תעלומת רצח למעלה.

"יש לו נימה מאוד רצינית שעוסקת בבעיות של טראומה כי האלים כולם אבודים בצורה מסוימת. לכן זה נקרא אלים תועים." דוד מסביר. "כולם הגיעו כל כך רחוק והביאו איתם כל כך הרבה מטען שהם כבר לא יודעים איך להניח אותו מהיד. ולפעמים צריך מישהו חדש להיכנס ולציין בפניו, זה מה שאתה עושה בחייך. אז, חלק גדול מהסוף הוא מה שגרייס מביאה לאלילים ואיך הם משתנים".

למרבה המזל לא נצטרך לחכות זמן רב כדי להצטרף למקהלה, שכן Stray Gods יוצא ב-3 באוגוסט בקִיטוֹר.