ההכרזהשל חלום הקלנסי-קדחת הרחוק שהוא Rainbow Six: (Angry) Patriots העלו זיכרונות ממשחקי המשחק הראשון בסדרה, או לפחות אני הולך להעמיד פנים שזה קרה לצורך מה שאגיד אחר כך. תכנון קפדני, החלפת עצות טקטיות עם חברים מבית הספר, צפייה בחוליה המובחרת שלי לא מצליחה לנווט בגיאומטריה האדריכלית המורכבת של דלת. הזיכרונות, פשוטו כמשמעו, לא חזרו שוב ושוב. אבל כשראיתי את 'וידאו החזון' למשחק החדש, המשמש אזהרה מפני עתיד נורא שאפשר לקוות להמנע ממנו, אכן מצאתי את עצמי נסוג אל זיכרונות של זמנים טובים יותר.

הכירו את Heavy Rainbow Six: Queasy Terrorism Emotivator.

'העתיד הנורא' שאליו התייחסתי הוא לא ניסיון התקפה על טיימס סקוור, זה FPS טקטי מבוסס חוליה שבו השחקן לא רק שולט באדם שנאלץ לבצע זוועה, אלא לוחץ תחילה על ריבוע כדי לנשק בקרוב- להיות אשתו מותקפת. אני מרגיש כאילו אני צופה בסימולציה של חלום שהועלה על ידי מוח השידור הקולקטיבי שהוא מפעל הפחדים של פוקס ניוז.

חוץ מזה שהוא פחות PC מרוי צ'אבי בראון במנזר, ואני לא מדבר על תרחיש הטרור שהוא מציג יותר, נראה שהוא גם נוקט בגישה ללוחמה מודרנית שהיא מוכרת מדי. פחות 'קרוע מהכותרות', יותר בתקווה ל'קרוע את הכותרות'. החזון למשחק אין בו הרבה משחק, ממה שאני יכול לראות, אבל יש בו מושג של ניסיונות נמרצים ומחפשי תשומת לב למניפולציה רגשית.

בהיותו 'סרטון חזון' (בן שנה, נאמר לנו, אבל זה עתה שוחרר), המציג קונספט של מה שיכול להיות, אין לדעת עד כמה הוא ידמה למוצר הסופי. אבל אם זו המקבילה ל-Ubisoft מתגלגלת לזירת מכירות, פורסת את המוצר ואומרת, "זה מה ש-New Patriot Hair Tonic יכול לעשות בשבילך", אני מעדיף ללבוש טופ מעט עלוב, מובנה במכונה. שנות התשעים.