גרייס ברוקנרכמעט עיכבה את יציאת המשחק האחרון שלה,האי הרדוף, משחק בלש צפרדע, שהיא הרפתקה חמודה על צפרדע שמנסה למצוא רוח רפאים. אבל אז היא שינתה את דעתה כי היא רצתה לוודא שזה ישתחרר קרובחיטמן 2. מספיק קרוב לכך שכתבות חדשותיות המזכירות את שניהם יהיו באתרי משחקים בו-זמנית.

"כאילו, זה יהיה כתבה על חיטמן ואחר כך כתבה על בלש צפרדעים וזה ממש מספק אותי, שיוזכר עם חיטמן", היא אומרת וצוחקת. "כי הם כאלה משחקים דומים!"

היא צוחקת, אבל לא? המשחקים של ברוקנר, בין אם האי הרדוף או מוקדם יותר עובדים כמושוק הדגיםוחייזר קאסנו, עוסקים בחטטנות במרחבים תלת מימדיים מלאים בפרטים מעניינים בדיוק כמו שאתה עושה ב-Sapienza של Hitman. בטח, במשחק אחד אתה עושה את זה כדי להקים רצח אירוני הכולל רעל הקאה, בעוד שבאחרים אתה מחפש יצורים עם עיניים מטומטמות שיוקסמו מהם, אבל יש מכנה משותף.

די עם חיטמן. אנחנו כאן כדי לדבר על יצירותיה של גרייס ברוקנר, העולמות הזעירים שבהם היא התמחתה מאז שוק הדגים (שאולי זוכרים מהופעה ב-Free Loaders לפני כמה שנים). כיכר עיר מתחת למים שבה בעלי חיים מקסימים מוכרים את מרכולתם עם שלטים באיות שגוי, היא תפוסה על ידי דמויות כמו תמנון רוכל SOSEGS וסרטנים שמוכר ROCKS 4 U.

שוק הדגים, והמעקב של ברוקנרחייזר קאסנו, הם לא מסוג המשחקים שבהם אתה "עושה" הרבה. הם עוסקים בחקר, לחטט בפינות ולחייך אל החברים שאתה מוצא. בדרך כלל אנו מצמצמים את המשחקים לפעלים בסיסיים כמו 'לקפוץ מעל' ו'לדבר עם' ו'לתקוף'. הפועל במשחקים של ברוקנר הוא 'להתענג על'.

"אהבתי משחקים כדרך להכריח אנשים להסתכל על העבודה שלי", היא אומרת. "פעם עשיתי הרבה איור דו מימדי אבל מה שתסכל אותי עם זה הוא שאתה יכול פשוט להראות למישהו ציור שעשית והוא יכול להסתכל עליו במשך שתי שניות ולהיות 'אוי, זה נחמד', אבל אם אתה תעשה משחק שאתה מאלץ מישהו להסתכל על העבודה שלך במשך זמן רב."

Alien Caseno הוא עוד משחק על פשוט להיות במקום משמח, רק שכאן זה פקסימיליה של קזינו שעוצב על ידי חייזרים מבולבלים שיש להם הבנה לא נכונה באופן נלהב של מנהגי כדור הארץ. הם רוקדים ואוכלים ומשחקים במשחק הקלפים הפופולרי 'פלונקר', מוקסמים מהרגלי כדור הארץ כמו שאנחנו השחקנים מחייזרים עם שלוש עיניים או צוואר מוארך.

ברוקסנר אינה מעריצה של המונח 'סימולטור הליכה', ומעדיפה לחשוב על המשחקים שלה כעל דיורמות או מוזיאונים. יש בהם משהו מהמוזיאון, שמעודדים התפתלות ממקום למקום שבו אתה תוחב את הראש לכל אזור בעיניים פעורות. הם אפילו הוצגו בתערוכות, מה שנראה התאמה טבעית.

"לא באמת יכולת להראות אותם ב-PAX", אומר ברוקנר, "כי יש סיכוי גבוה יותר שהקהל שם יהיה, 'למה אני לא יכול לפוצץ את הקזינו הזה?' אבל במוזיאונים אני חושב שאנשים נוטים יותר להתייחס למשחק בכבוד ולהבין שזה לא משחק כמו שהם רגילים אליו. אני חושב שיש הרבה דרכים מעניינות לאצור משחקים שהם לא יריות - יש גם דרכים רעות להציג משחקים כמו שלי שמעודדות אנשים להשוות אותם למשחקים מסורתיים יותר, שבהם יש למוזיאונים ולחללי תצוגה אווירה אחרת שמעודדת יותר מחשבה ביקורתית ויותר הערכה כלפיהם".

למרות ש"לפוצץ קזינו" כמובן לא היה על הקלפים, ברוקנר כן רצתה למצוא דרך להוסיף אינטראקציה למשחקיה בסגנון הדיורמה כדי למנוע מהם להפוך ל"מעופשים" כדבריה. היא עבדה על זה שנהמשחקים עם מבנים שוניםלמצוא את מה שמתאים. בסופו של דבר, עצי דיאלוג, היכולת להרים דברים ו"אינטראקציות קטנות ומצחיקות" היו אלה שהיא נהנתה.

"מכניקה ומערכות מורכבות יותר לא התעניינתי בהן, אבל לפחות התנסיתי בהן והבנתי שאני לא אוהב אותן. זה הגיע לנקודה שבה בחרתי חבורה של מכניקות ומערכות שאהבתי ו שמחתי להכניס את המשחקים שלי, אבל שילב את זה עם סוג של עיצוב דמויות משמח ועיצוב עולם שעשיתי בעבר והחליק אותם יחד כדי להפוך את Frog Detective."

ברוקנר היא מעריצה של צפרדעים ושל פוארו של אגתה כריסטי (היא שלחה את מוסיקת הנושא של פוארו למלחין דן גולדינג וביקשה ממנו לכתוב משהו כזה למשחק, אבל לא מספיק קרוב שהם יתבעו). ברגע שהיא התיישבה על גיבורת צפרדע היה הגיוני שכל הדמויות יהיו חיות, כי ברגע שמגיעים למצבים שבהם בני אדם וחיות מדברות חולקים מרחב, זה פשוט מוזר.

ואז הגיע הזמן לכתוב את הדיאלוג. אבל איך לכתוב קאסט של אנשי חיות כולל וומבט ועצלן? ברוקסנר התייחסה לכל אחד מהם כאל היבט של עצמה.

"הרבה מהן דמויות די חרדות, הרבה מהן עצבניות, או בטוחות מדי, או חשדניות, והייתי צריך לחפש חלקים באישיות שלי שהם לא בהכרח החלקים הכי חיוביים וכתבתי אותם מנקודת המבט של הבלש שהוא דמות די הגיונית שמאתגרת אותם על הנוירוזות האלה, אבל אף פעם לא בצורה שלילית או בצורה ששופטת את הדמות הזו.

"לדוגמה, מרטין העצלן הוא סופר חרד והוא גם משוכנע שיש רוח רפאים למרות שבעצם אין ראיות. הוא קרא חצי ספר והחליט שיש רוח רפאים והבלש שם מנסה להרגיע אותו ולנהל איתו קצת משא ומתן. אלו החלקים באישיות שלי שהם בלתי הגיוניים או נוירוטיים כשהם מאותגרים על ידי תהליך חשיבה הגיוני מאוד."

הרבה ספרות בלשית עוסקת באאוטסיידר שנכנס לתוך קבוצה חברתית כמו מעיל הטרנץ' מרי פופינס ומנתח אותם לרסיסים, אבל האי הרדוף עושה זאת עם המגע הקל ותחושת האבסורד של ברוקסנר.

"לעולם לא יהיו נושאים סופר אפלים באף אחד ממשחקי הבלש של צפרדעים", היא אומרת. "הבלש לא הולך לפתור רצח. זה לא הולך כל כך רחוק, אבל זה מצחיק שיש לנו נושא נואר ונושא בלשי כששום דבר לא באמת משתבש אף פעם, ולפתור תעלומה שבה הכל בסדר .מכיוון שהמשחק לא באמת עוסק בפתרון תעלומה, הוא עוסק ביצירת חברים."

האי הרדוף היהמועמד לפרס IGFבקטגוריית הסטודנטים, וזה נחמד כי זו בעצם הקטגוריה היחידה שבהשובו של אוברה דיןלא מתחרה. ברוקסנר הקפידה לא לספר לאנשים שהיא סטודנטית לפני עכשיו (היא סיימה את לימודיה בסוף השנה שעברה, והגישה את האי הרדוף כמשימה האחרונה שלה) כי "הבנתי בסוף השנה הראשונה שלי כשהצגתי את עצמי אנשים כסטודנט הם לא נתנו לי את השעה ביום". לא כל המשחקים שלה היו להיטים אצל המורים שלה.

"בהחלט קיבלתי ציונים רעים על דברים מסוימים", היא אומרת. "הכנתיסימולטור חוכמת חילזונות, שזה משחק שבו אתה לוחץ על רווח וחילזון נותן לך אימוג'י בתגובה לשאלה שאתה שואל אותו בקול רם. אני חושב שקיבלתי אולי 60 מתוך 100 או משהו לא נהדר בשביל זה. כעסתי כי המשחק הזה הוא יצירת מופת".

אבל פוטנציאל הייתה תגובה שיפוטית אפילו יותר שחיכתה ל-The Haunted Island, המשחק הראשון של Bruxner ששוחרר ב-Steam: קהל גדול יותר ולעתים קרובות עוין יותר מזה ב-itch.io.

"פחדתי להעלות את המשחק ל-Steam", היא אומרת, "מכיוון שזה משחק קצר ואתה לא עושה הרבה וגם היה מאוד פומבי שהוא נוצר על ידי אישה, מה שיכול להיות קצת מסוכן. אני חושב שלמשחק יש רק שלוש ביקורות שליליות או משהו כזה כשחשדתי שהמשחק ייצא והביקורות יהיו מעורבות מזה, זה נחמד לדעת שהוא זכה לתהודה של אנשים.

האי הרדוף מסתיים בפתק שבלש הצפרדעים יחזור בתיק הקוסם הבלתי נראה, שברוקסנר מתעקש שהוא לא בדיחה. יש גם הערה באותיות קטנותעמוד Itch.io שלה: "עשיתי את אלה ואני אעשה עוד", שנקרא כמו איום כמו הבטחה. אני בהחלט מקווה שזה נכון כי יכולתי להסתדר עם עוד משחקים שמעוררים תענוג טהור כמו אלה. ואולי עם השחרור הבא שלה ברוקסנר תגשים את החלום שלה לעשות משהו מצחיק כמוחיטמן 2.

"זה הרבה יותר מצחיק מהמשחק שלי", היא אומרת על המשחק על אדם שמטביע אנשים בשירותים, "כי כל מה שאתה עושה זוכה לברכה ומתייחסים אליו ברצינות רבה. אז כשאתה עושה הריגה נוראית, דיאנה היא כמו, 'כל הכבוד , 47!'

"עם האי הרדוף רציתי לקחת חלק מזה. כולם לוקחים את הבלש ברצינות רבה למרות שהבלש הוא דמות מאוד מטופשת. המצב טיפשי אבל כולם לוקחים את זה ברצינות. בדיוק כמו בהיטמן".