חידת הצבע והקליק של מפתחת סולו מדיסון קארההוּלֶדֶתממש תפס אותי לא מוגן. לפי המראה של צילומי המסך, ציפיתי לסיפור מצמרר ברוחחוסר מזל קטןאוֹפראן באו, אבל במקום זאת הלידה היא אינטרוספקטיבית יותר. בטח, זה משחק על מוות, ריקבון ובדידות, אבל הוא מסופר בצורה הכי עדינה ואמיתית שאפשר. הנושאים שלו כבדים, אבל המשחק לא יכול להיות קליל יותר. אין לי מושג איך זה עושה את זה, אבל Birth הוא באופן מוזר המשחק הכי בריא ועם זאת מצמרר ששיחקתי אי פעם.

בו אתה משחק כנשמה בודדה שמחליטה ליצור חבר, אבל במקום להצטרף למועדון ספרי תעלומות רצח או חדר צ'אט מקוון לשיתוף דפוסי מפשע, הם החליטו להפוך את בן הזוג שלהם מאפס - בסגנון פרנקנשטיין. ביציאה מהבית שלך, אתה יכול לחטט בחנויות, בתי הקפה, המוזיאונים והדירות שמסביב בחיפוש אחר חידות לפתור, ולקבל בתמורה איברים ועצמות.

חיפוש אחר חלקי גוף נסתרים נטולי גוף זה לא באמת האווירה שלי ליום בחוץ, אבל העיר הזו לא דומה לאף אחת שראיתי בעבר. כמו שאר המשחק, זה חמוד ומצמרר: קורליין פוגשת את אליס בארץ הפלאות פוגשת את ספר הלימוד הרפואי של רופא מגיפה. תושבי העיר הזו הם יצורים מוזרים עם מקור, עם חורים בעיניים פעורות ועצמות חשופות, ולמרות שהם נראים כאילו הם מתפרעים על מתלה מכירה ב-Hot Topic, כולם מתנהגים די סתמי ועושים דברים רגילים. כמו ללבוש סוודרים נעימים ולבלות בבתי קפה חמודים. זה גם זר וגם מוכר, וזה בדיוק איך הייתי רואה את העולם אם הייתי מרגיש בודד בעיר גדולה.

כשאתה תוקע את העכבר לפינות העיר, תמצא מספר חידות. הם משתנים בפשטות, מתמונות אינטראקטיביות קטנות, כמו לחיצה על ביצה כדי לפצח אותה ולחשוף גוף ארנב מעוות בפנים, ועד להקניטות מוח קלות, כמו לחשוב כמה שיניים, בלוטים ועכבישים מישהו רוצה בספל התה שלו. יש גם כמה סצנות המבוססות על פיזיקה...? הם לא באמת חידות, אלא אינטראקציות מהנות ומגושמות. באחד ניסיתי לשפוך בזהירות כמה חלוקי נחל מכוס לתוך צנצנת, אבל השתמשתי יותר מדי בכוח וגרמתי לסערת ברד קטנה קומית של סלעים זעירים. אבל נראה שלבעל החנות לא אכפת מהתעלולים שלי.

ללא דיאלוג או טקסט מסיחים, פתרון הפאזל הנינוח הזה יחד עם לולאה של מוזיקה מרגיעה מקל על כניסה למצב של זרימה כמו זרימה בזמן משחק. זה משהו שאד גם קלט בפגישה הקצרה שלו עם לידה בשעהפסטיבל משחקי קיץ. זה משחק עדין מאוד גם אם אתה מתעסק ללא הרף עם עצמות, גלגלי עיניים, חרקים ושיניים רופפות.

בטח, לפעמים חלקי הגוף והריקבון יכולים להיות קצת גסים, אבל יש הומור לא רגיל בגסות שאני מעריך. בקטע אחד, יש מפתח ששוכן בפצע פתוח באמה של מישהו, אז אתה צריך ללחוץ על הפצע כדי שיהיה גדול מספיק כדי לדוג את המפתח החוצה - ובכל פעם שאתה לוחץ, הוא משמיע את רעש החריכה המוזר הזה כמו צעד של מישהו. על ספוג ויקטוריה רטוב.

לידה, אם כן, מצחיקה וקודרת בכל הדרכים הנכונות, אבל היא גם סנטימנטלית להפליא. כשעשיתי את דרכי בעיר, שמתי לב שכולם מחוברים למאהבים או לחברים בדרך כלשהי: מתכרבלים על ספסל בפארק, משחקים ביחד משחק לוח או מסתכלים על אמנות בגלריה. לכל אחד היה מישהו. אפילו לאלו שנראו לבד בהתחלה יהיה סלפי זוגי חמוד כרקע הטלפון שלהם או תמונה ממוסגרת של בן הזוג בביתם.

תחושת הבדידות הזו היא הבנה מרה-מתוקה שאני בטוח שרבים מאיתנו הרגישו בשלב מסוים; אני מתכוון שהיו לנו שנתיים של מגיפה עולמית להודות על כך, ולמצוא את הכיסים הסנטימנטליים האלה של החיים הבוגרים זה משהו שקאר נהדר בו. המשחק הקודם שלהם Landlord Of The Woods מתמודד עם חוסר המוטיבציה והמשמעות שחלק מרגישים בתחילת שנות העשרים לחייהם, ואוו אני מתייחס לזה.

וכמו Landlord Of The Woods, Birth הוא משחק קצר ומתוק שמרגיש אנושי להפליא, למרות שהוא כולל עולם שבמבט ראשון לא יכול להיות רחוק משלנו.