The Binding Of Isaac מ-2011 היה התאום המרושע והמפותל אליוספונקי- שניהם פרמה-מוות, משחקים שנוצרו באופן פרוצדורלי עם נגישות שטחית המסכים על דיוק קיצוני של עיצוב ודרך ארוכה לשליטה. אייזק, לעומת זאת, הלך על זווית shup עם יותר מדי קפאין במקום פלטפורמת פאזל מדודה. סיפור על ילד צעיר היורד לעולם גיהנום של דם, צואה וסטיות דתית בחיפוש אחר איזושהי גאולה, מה שבאמת מדובר הוא לשרוד עדר של מפלצות בעזרת שדרוגים מבעיתים.עקידת יצחק: לידה מחדשהיא גרסה חדשה במנוע חדש, עם פריטים חדשים, אמנות ומוזיקה. זה נשאר, אה, לא סימפטי לאוהדי התנ"ך.

אתה בטח כבר יודע אם אתה קונה את זה או לא.

אם לא, בוא נוציא את זה מהדרך קודם:עקידת יצחקהוא הכלאה מבריקה של יריות טווין-סטיק ו-Roguelike. זה עצבני ותזזיתי, ומצגת האימה בגוף/דת תדוף כמה שחקנים שהיא משעשעת, אבל זה גם משחק בעל מבנה ללא דופי. כל אויב דורש אסטרטגיה משלו, כל פריט או שדרוג יכולים לשנות את מהלך האירועים באופן משמעותי, והתגמול הגדול ביותר נובע מהסיכונים הגדולים ביותר. TBOI משתלט על חייהם של אנשים, למרות היותו משחק קצר וברור לחלוטין, כי כל שילוב חדש של אויבים אקראיים ופריטים אקראיים מצליח להרגיש כמו הרפתקה חדשה לגמרי, חשובה לאין שיעור מכל שילוב שהיה לך עד כה. השקעתי בו יותר שעות מרוב המשחקים האחרים, אבל לעתים רחוקות כותב על זה כי קשה להשמיע אובססיות של עשר דקות עם שיפור חולף. זה יהיה כמו לכתוב בבלוג כל מחשבה שעברה לי בראש במהלך ריצת הבוקר שלי. (כַּמוּבָןאני לא יוצא לריצות בוקר, אבל לפעמים אני חושב על זה).

עכשיו, על מה שהשתנה. Rebirth כרע איפשהו בין רימייק להמשך, ואף פעם לא ממש הופך גם. התיאור הפשוט ביותר הוא שזה אותו בית עם תוספת לופט ושכבת צבע חדשה. הברק המוגבר (או שזהו? עוד מעט אגיע לזה) לוקח משהו כמו מושב אחורי לכוונה כללית של דחיפה בקצוות התוחמים של אייזק בדיוק מספיק כדי שזה לא ירגיש כמו כיסוי ישר, ולחלקנו אולי אפילו יהפוך למשחק נחמה לעוד שנתיים או שלוש.

לא מפתיעה היא גלריה של נוכלים חדשה, מאוכלסת בעיוותים מזעזעים יותר של דמותו של אייזק עצמו ויצורים חצי אפלים, חצי מטופשים עשויים מדם, צואה וגידולים. לא מפתיע גם הוא אוסף חדש של שדרוגים ומוטציות למתקפת ה-pew-pew 'דמעות' של אייזק.

במידה מסוימת, זה פשוטיוֹתֵרנוסף על מה שהרחבת Wrath of the Lamb למשחק המקורי כבר הטיחה על כל הקירות הקלסטרופוביים שלו, וחצי מהכיף של Rebirth הוא פשוט לגלות מה הכל עושה, ואיך הכי טוב להשתמש בו. ברור שעדיין לא ראיתי את כל התוספות, אבל עד כה המאזן היה בערך 50:50 ישן לאויבים חדשים ואיסוף. הרבה שימשיכו אותי, בעצם, ועד כה שום דבר לא נראה מוגזם או נרשם ממשחק אחר. הייתה מידה רבה של טיפול.

השינוי העיקרי מבחינתי היה פריסות החדרים. BOI vanilla עשה הרבה מאוד עם לא הרבה, מבחינת הצבת אויבים ומכשולים סביב חדרים מלבניים קטנים בצורה כזו שכל אחד מהם נראה יחסית מובחן ומסוכן, אבל עכשיו יש לנו חבורה של צורות חדרים חדשים. יש את המסכים העצומים, מרובי המסכים שאתה מפחד להרחיק עליהם בזמן שאתה נאבק במשהו, מחשש לגרור מגעיל אחר למערכה (נקלעתי לאחד עם שני בוסים של מונסטרו קודם לכן), ויש את כאלה שמגבילים אותך למדף קטן ומשונן בפינה אחת בעוד אויבים צפים לעברך על פני תהום בלתי עבירות שתופס את רוב המסך. אייייייי, בעיקרון.

אלו הם שינויים פשוטים, אבל הם מטלטלים את העניינים הן מבחינת הטקטיקה והן מבחינת ההצגה. עכשיו זה מרגיש יותר כמו עולם תחתון בלתי צפוי מאשר קבוצת חדרים מחוברים זה לזה. מפת הרמות מזכירה טלאים של צורות מוזרות, לא רשת פשוטה, והתחושה של להיות בחור קטן שאבד במקום גדול ורע מתגברת רק במעט.

לגבי שיפוצי המצגת האחרים, ובכן, זה עניין מעורב. לרוב זה נראה משופר בהרבה, מכיוון שיש הרבה יותר פרטים ברקעים ובעיצובי היצורים, והמון נגיעות אגביות כמו גודריי כאן או קרביים שם. פחות יעיל, הוא גם בחר להציע מצב סטנדרטי עם קצוות פיקסלים או מצב 'מוחלק' נוראי במיוחד, שניהם נראים גרוע יותר מהקווים הנקיים, המצוירים ביד של המשחק המקורי. לא משנה במה אמו המפלצתית והפוריטנית עלולה להאשים אותו, המראה החדש הזה הוא החטא הנורא ביותר של יצחק. כמו שזה קורה, שיחקתי גם ב-Rebirth ב-PS Vita, וזה נראה פי עשר טוב יותר כי זה לא מפוצץ את התמונה כדי למלא מסך גדול ברזולוציה גבוהה. אם המחשב הגיע למקום השני בסדר העדיפויות של הפלטפורמה או שיש שיטת Make It Lo-Fi מכוונת מאוד, אה, אפילו אם אנחנו מוסיפים את כל האתוס החדש של Shiny Bits במשחק אני לא יודע, אבל זה עצוב להוציא את המשחק החוצה נראה שהפלאש הביא למוגבלות חזותית עוד יותר. באופן מעוות, זה נראה כעת כמו משחק פלאש שהועלה למסך מלא.

גם המוזיקה עברה שיפוץ, זרקה למיקס גיטרות מייבבות, פסנתר שלד ואבייל מסונתז, ולפעמים היא נשמעת מפוצצת באופן קומי כתוצאה מכך. זה נלקח פסקול אפקטיבי והשתכלל למען זה, ולא בגלל שהוא צריך את זה. אף פעם לא השתקתי את המוזיקה של וניל אייזק, אבל המוזיקה של Rebirth הרגישה לפעמים צורמת.

כל זה נאמר מנקודת המבט של מישהו שבילה עשרות אם לא מאות שעות עם המשחק המקורי, כמובן, אז כמו גונק היפי שמשווה את אותו תקליט ברמקולים שונים אני מחפש את ההבדלים במקום לקבל כללי תחושה של כמה מושך כל העניין.

הו, יש עוד שני שינויים חיוביים לחלוטין. הסירוב השורי של המפתח לקוד בתמיכה ב-gamepad נעלם, ועכשיו אתה יכול להשתמש בפד שלך ללא צורך בהתעסקות של צד שלישי. למרות שאני עדיין מנגן על המקלדת,כַּמוּבָן. התוספת הגדולה הנוספת היא מצב 'נורמלי' מבורך מאוד, שמקל את הדרך למתחילים - הרחבת Wrath of the Lamb הפכה את המקור למאמץ די אכזרי מהתחלה קרה. מצב 'קשה' נשאר, ויהיה המקום שבו מאמיני יצחק מבלים את זמנם. וזה, אני חושד מאוד, יהיה הרבה מאוד זמן. זו חגיגה של משחק.

ללא ספק, זו הגרסה של The Binding Of Isaac שאליה אפנה בעתיד הנראה לעין, והגרסה שהייתי ממליץ לקנות אם אתה חדש בסדרה. בהתחשב בתוכן רחב בהרבה מהמקור ועדיין עמוס בהפתעות שטרם חשפתי, שלא לדבר על מאסטר, Rebirth מאוד עומד בשמה. אני כן מרגיש שזה גורם לכמה שגיאות סגנוניות שמאכזבות את הצד, אבל אולי זה לא משנה. רק עוד נסיעה אחת. ארור לנצח.

עקידת יצחק: לידה מחדשיצא עכשיו.