הנה אנחנו סוף סוף. מה היה המשחק הכי טוב של 2016? מה היה הגיהנום הכי טוב של 2016? זה אותו משחק. זה מאחורי הדלת האחרונה שללוח השנה של RPS, שמפרטת את המשחקים האהובים עלינו מכל השנה...

שֶׁלָהפגיון השטן!

גרהם:לא אכפת לי איזה יום זה, זה המשחק הכי טוב של השנה.

זו האסתטיקה המוקדמת של Id (למשל גולגולות) שהצטמצמה לכדי יורה בזירה. זה גם כתוב על עיצוב הנשק המוקדם של Id (רובה ציד ואקדח ברק, במיוחד), וממזג אותם יחדיו לידיו של השחקן, אשר מרסס מוות אדום על המון גדל והולך של אויבים (למשל גולגולות) שרודפים אחריך ואחרי האובליסקים המוזרים שיולדו אוֹתָם.

חידוש מעניין, קצר ב'תוכן', או לפחות כך אני ממשיך לקרוא. אבל חזרתי וחזרתי וחזרתי והתחלתי לשרוד יותר, כי התחלתי לשים לב לניואנסים שלו. איך אתה יכול להטעין את הקליעים המרוססים מהיד שלך באמצעות אבני חן אדומות שנפלו על ידי האובליסקים האלה, למשל, וכיצד תזמון הרגע של מגדש הטורבו יכול לעזור לך להגיע רחוק יותר, מה שבתורו מנחה אותך לתת לאובליסקים האלה לחיות זמן רב יותר. איך יש יותר אויבים להתגלות ממה שהבנתי בתחילה, ברגע שאוכל לחיות מספיק זמן כדי לפגוש אותם, ואיך כל אחד מהם משבש את דפוסי התנועה הקבועים שלי ומאלץ אותי לזרוק מחדש את רשימת העדיפות של האויב שלי שוב ו...

אני אוהב את כל מה שקשור לזה. איך שזה נראה, איך שזה מרגיש, איך שזה נשמע. הסאונד! בדרך כלל אני לא שם לב או אכפת לי מאוד מאודיו, אבל הרעש של הקליעים המרוססים שלך, הצלצול הזעום כשאתה פוגע באויב, הספלורץ' כשאתה מקפיץ אותם, המהום הנמוך בחוסר התאמה שמדגיש את כל המשחק, הצלצול של אלה באגים ענקיים צמודים לזירה, איך שהכל נראה זועק...

אני ממשיך לדחוק כי אני מרגיש שאני יכול להמשיך ולהמשיך על כל פרט.

אני משחקפגיון השטןבמשך 5, 10, 15 דקות בכל פעם, אבל זה המשחק ששיחקתי בו הכי הרבה השנה. זה משחק שאני משחק באותו אופן שבו אני משחק N,Trackmaniaוספונקי. זה המשחקים האלה של היריות בגוף ראשון, והוא ראוי להיות קלאסי באופן שבו המשחקים האלה הם קלאסיים.

אלק:רגע, קדימה. המשחק של 2016? תהיה רציני.

Devil Daggers ישתָמִידהיה קיים. הרבה אחרי שהעולם יהיה רק ​​אפר ועצמות ומראה מנופץ, ששפתיו הארוכות והבולטות ואצבעותיו הקצרות מספרות שהפסל שלו טוב שהחמדנות קראה, עדיין יהיו פגיונות השטן. גאה ורע ונפלא ונצחי. זה פשוט ש-2016 בדיוק הייתה השנה שבה Devil Daggers קרע לראשונה סדק לתוך המציאות שלנו ותקע בו קנוק אלמוות.

אני מודה, אני יכול רק לרקוד עם השטן באור הירח החיוור כל כך הרבה זמן עד שאגיע לגבול העליון של מה שהרפלקסים שלי יכולים לעשות. עם זאת, אני מחשיב את Devil Daggers כמשחק מושלם במהותו. הוא יודע בדיוק מה הוא עושה - שום דבר לא מבוזבז, שום דבר אינו תאונה, שום דבר אינו הסחת דעת. מיקוד ברור עיניים מעבר לפוקוס. עצם המהות של המשחק: אתה נגד המכונה, לרקוד את הריקוד האינסופי, לא רק על ידידבריםאבל על ידי אודיו שמציין בגלוי את חוסר המציאות האפל של מה שאנחנו עושים כשאנחנו משחקים משחק על ירי דברים.

אבדון הפך להיותרְעִידַת אֲדָמָההפךHalf-Lifeהפך ל-Call of Duty הפך לכל מה שהוא סיפור ו-DLC וכרטיסי מסך חדשים. ביקום אחר, האחד שבו נולד Devil Daggers, לפני שהוא יצר חיי נצח משלו בממד הגיהנום שלו, Doom הפך ל-Quee הפך Devil Daggers. טוהר וחושך ושדים וקול. הגיבור ש-2016 צריך, לא זה ש-2016 ראוי לו כרגע.

ברנדן:לא שמתי 'X' ליד זה בגיליון האלקטרוני של משחקי השנה הפנימיים המסתוריים שלנו. שיחקתי בו רק 15-20 דקות. זה טוב, אני יכול להגיד שזה טוב, אבל אני לא מרגיש חובה לחזור. השטן לא מחזיק בי. סליחה, חבר'ה.

ג'ון:אני שמח Devil Daggers הוא ה-GOTY שלנו, למרות שהוא משחק שלא הייתי שוקל לכלול אותו. הערצתי לחלוטין את הזמן הקצר מאוד שלי לשחק במשחק הקשה הזה בצורה אידיוטית, ובכל זאת לעולם לא הייתי משחק בו אם פיפ ואליס לא היו מכריחים אותי לעשות זאת.

זה טוב בצורה יוצאת דופן, וזה מצליח להיות יוצא דופן תוך דקה וחצי (חחח, אני משקר, אף פעם לא שרדתי 90 שניות) זה חלק עצום מהסיבה. הוא לוכד את המורכבות והזוהר של FPS הארדקור, ומטטר אותו לסרט מרוכז של המשחק הטהור ביותר.

אבל זה לא תפס אותי. אני לגמרי מבין למה זה תפס אחרים, ובגלל זה אני כל כך מרוצה שזה עלה בראש היומן שלנו. מבחינתי, זה להיות בצד השני של הגדר משנת 2013, כשג'ים ואני התווכחנו קשות על טלגליץ' להיות מאחורי דלת 24, וזוכה (באופן סביר) על ידי קנטאקי כביש אפס. Devil Daggers הוא מאוד טלגליץ' של 2016, וזוכה מכובד. משחק מהמם, ואני נורא בזה.

צִפצוּף:אני עם ברנדי - אני יכול להבין למה אתה מאוד אוהב את זה ואני יכול לראות למה זה הגיע בסופו של דבר בראש הרשימה הזו - אבל זה לא בשבילי. אין לי את הכמיהה לציון טוב יותר, וגם לא את מערך הכישורים המסוים להפוך את הגישושים שלי בחושך עם שדים למהנה במיוחד. אני זוכר שראיתי את רוב ה-RPS מתגנבים ל-Steam עבור התקפי Devil Daggery במהלך השנה, אבל הייתי בחוץ ב-AdVenture Capitalist, ביליתי בפרצי הזמן הקצרים האלה בין כתבות חדשותיות ומה לא בהשקעה באימפריה העסקית הדמיונית שלי. במונחים של משחקים מאוד יעילים שהם מלוטשים במיוחד, הייתי אומר שאני מיישר קו טוב יותר עם Thumper השנה. אה. ואני גם הולך להשתמש בערך הזה כדי להזכיר לכם שאני עדיין כועס ומאוכזב שאף אחד אחר לא נכנס לסובנאוטיקה. אני מקווה שהוראס יוציא אותך ללא הרף מטבלאות הניקוד הגבוה של Devil Daggers בשביל זה. SUBNAUTICA מלפני כמה טלאים: GOTY.

אָדָם רִאשׁוֹן:אני תמיד כותב יותר מדי, או יותר ממה שציפיתי בכל מקרה. אז אני אקצר כאן.

קראתי הרבה ביקורות ומחשבות על Super Mario Run לאחרונה וכולם גורמים לי לחשוב על Devil Daggers. לא בגלל שהמשחקים דומים אלא בגלל שהלוואי שכל משחק היה משך את אותה רמת ניתוח. איך בדיוק מריו רץ, איך הוא קופץ, איך הרמות נועדו לעשות משחק שבו אין לך שליטה על הכיוון שאליו אתה הולך משחק שבו אתה שולט בכיוון אליו אתה הולך ?

כמה משחקים מעוצבים ומעודנים מרהיבים נופלים בפערים של ניתוח ביקורתי מכיוון שאנשים לא לוקחים את הזמן כדי להעריך אותם. Devil Daggers הוא רזה ושרירי (אם כי עדיין יש מקום להרבה פיגומי עצם), ובמבט חטוף זה עשוי להרגיש קל. אין לזה שם כמו Mario, Doom או Quake כדי למשוך את תשומת הלב של מטען של שחקנים ומבקרים על הסיפון. זה יכול היה לחלוף בלי לשים לב, חוץ מדרך אגב, בלי לחשוב בדיוק למה זה עובד כל כך טוב.

ובכל זאת אנחנו כאן, מכנים אותו משחק השנה שלנו. זה משמח אותי מאוד כי זה משחק שמקבל כל פרט בעיצוב שלו בדיוק כמו שצריך. אני אולי מעדיף את עבודת הדמויות והמתמטיקה המבולגנת של משחק אסטרטגיה מפואר לטווח הארוך, אבל מעולם לא נתקלתי באחד מעוצב בצורה מושלמת כמו Devil Daggers וכמעט בטוח אף פעם לא. מבחינה אסתטית, הוא מצמרר, מובחן מבחינה אמנותית וקריא בקפדנות, הן במחלקות האודיו והן במחלקות החזותיות, והקצב של כל קליע ואויב מתאים בדיוק. זה מאתגר והחיים קצרים, אבל הם אף פעם לא מבזבזים את זמנך. לוחות ה-Leaderboards הם גם הגזר וגם המקל, מבטיחים שיפור (ומראים איך להשיג אותו באמצעות שידורים חוזרים נגישים של ניסיונותיהם הטובים ביותר של אנשים אחרים) ומראים כמה נותר לעשות.

זה יכול היה להיות מלא ניתנים לנעילה, תגמולים בצורת כלי נשק או כישורים חדשים, ועונשים בצורה של אויבים ופריסות חדשות, אבל במקום זאת זה בדיוק מה שזה נראה. זה עניין שלם, בלי סוף.

אליס:לא הצצתי - היי, גם אני אוהב להיות מופתע - אבל אני מניח שהענקנו פרסי Devil Daggers עבור הסאונד הטוב ביותר והטוב ביותר למראה הטוב ביותר כמו גם הטוב ביותר למשחק הטוב ביותר. עבודה נהדרת, כולם. באמת תפסנו את זה. אני מעריץ את Devil Daggers.

נלקחתי ממבט ראשון, נפלתי מהתמונה השטנית שלו על תלת מימד מוקדם עם מודלים מתנודדים ומרקמים לא מוחלקים בונים יצורים הרבה יותר מורכבים ממה שהיה אפשרי בעבר. שילוב טוב, זה. ואז שמעתי את האקדח המתנפנף, את הגולגולות הגונחות ו... אה, אני מעריץ את זה. כל זה מגובה בריגוש של אריגה לאחור דרך נחיל של גולגולות על ידי צליל בלבד תוך פיצוץ במעיים מלאי אבני חן של נחש גולגולת עצום המתפתל מעליו.

לקח לי עשר שעות לשרוד חמש דקות ב-Devil Daggers. אני מעריץ את החוויה של לשרוד כדי להגיע לגל חדש (במיוחד אם זה מציג אויבים חדשים), להיבהל, למות, ללמוד לשרוד אותו, ואז מאוחר יותר להבין אותו. Devil Daggers מלא בתזמונים והזדמנויות קפדניות שמתבהרים רק לאחר שעות העבודה. בהתחלה נראה היה שהוא פשוט הוליד יותר - ומגעיל יותר - גולגולות מתי שנוח לו. אבל ככל שהשתפרתי, כך הערכתי יותר את הדפוסים שלו. מה שנראה כמו סיטואציה בלתי אפשרית שעתיים לפני כן, הייתי מבין, בעצם המשחק שמזין אותי בכוח-אפים לפני שהוא מעלה את הקושי. גלים עובדים זה עם זה ונגד זה בדרכים מקסימות, ולשאוג דרכם עם ה-wibblegun שלי זה תענוג.

תשכב זמן טוב, אתגר כמה חברים לעשות יותר טוב, והולך משם לשעות של כיף לשחק באותן דקות.

הנה קצה גולגולת מגניב: Devil Daggers בהילוך איטי הוא פסקול מדהים אם אתה נהנה גניחה מתפרצת. לִלְחוֹץ,להאט את ההשמעות החוזרות (.להאיץ,/לאפס) כמה חריצים, אל-טאב, וליהנות מגניחות שלדעתי שימושיות מאוד לחסימת הסחות דעת בזמן העבודה.

אה, ואחד הדברים הכי מגניבים שראיתי השנה היה פגיון השטן שהוקרן על קיר האבן החשוף של חדר תת-קרקעי בשעהאירוע של חבר.