ביליתי את 2018 בהיסח הדעת במיוחד, נדפרתי בין משחקים והרגשתי אשמה על כך שעוד לא סיימתי אותם או ביליתי את הזמן המגיע להם. אולי זה בגלל שהיו כל כך הרבה משחקים טובים? או שאולי אני פשוט נורא. כך או כך, אני מחליט לטפל טוב יותר בשנה הבאה.

עכשיו אני מסתכל אחורה, אני מבין שנהניתי במיוחד מסדרת משחקים שנתנה לי מקום לחקור אותם בתנאים שלי. בין אם בקנה מידה של מפלצות ענק או בקנה מידה מוגבל של סיפונים של ספינה, כולם הרגישו רחבים ונדיבים, ומכבדים אותי כשחקן.

כמו כן, תמיד קשה להבין חמישייה, אז צועקיםForza Horizon 4,מחוז דונאט,רחוק: מפרשים בודדיםוTotal War: Warhammer 2הערפדים הפיראטים של.

עולם צייד המפלצות

קנה המידה החדש שלו, התחושה חורקת העצמות של החרב הגדולה שלו, והמפלצות האלה: Monster Hunter World הוא ניצחון לסדרה. אבל יותר מזה, היה תענוג גדול לראות את זה מתקבל בברכה כל כך. לאחר ששיחקתי ברבים מהמשחקים הקודמים, דאגתי עד כמה חלקי העיצוב המוזרים של Monster Hunter יירדו עם קהל חדש. דרך מאות שעות של משחק מתכווץ ידיים ב-PSP ו-3DS, ידעתי שהם יחד יוצרים תחושה של למידה ושליטה באמנות הציד, וזה היה פנטסטי לראות גם דור חדש של שחקנים שמבין את זה.

יאקוזה 0

כשהתחלתייאקוזה 0לא ידעתי שאני אלמד על המצב החברתי-תרבותי המורכב של המהגרים הסינים ביפן של שנות השמונים. או שאקבל רושם חד כל כך מהנוצץ, הרחובות זרועי האשפה והמחנות של חסרי בית שאפיינו את הבועה של יפן. או, למעשה, חוקי הבעלות על קרקעות, ספקולציות רכוש והמציאות היומיומית של ניהול קברטים וברים מארחים. עבורי, הרקע למלודרמה שאתה משחק בפועל הוא מה שהפך את Yakuza 0 לכזה משחק בולט השנה.

לתוך הפרצה

הו, לבלות 20 דקות בבהייה בטבלת פיקסלים קטנה של מכונים ענקיים וחרקים בייאוש מוחלט. אפילו טוב יותר למצוא סוף סוף פתרון - דחיפה לכאן, אגרוף שם, מגן צץ למטה, והרכבת ניצלה! ואז נעבור לאסון הבא לכאורה חסר תקווה. מצאתי את Into The Breach תענוג כל השנה, מחולל של חידות טקטיקות קוצניות אינסופיות ששווה להזיע עליהן. עם כל כך הרבה חוליות מכונות להתנסות, טייסים שצריך לטפח ואתגרים לנצח, זה סיפק אתגר מתמיד ומשתנה.

Return Of The Obra Dinn

אני לא חושב שהרגשתי כל כך מרוצה ממשחק מסתורין כמו עם אוברה דין. אני חושב שזה בגלל שהמסתורין שלו כל כך ממוקמים בעולם. רמזים מסתובבים מסביב לספינה ומחכים להימצא. מעקב אחר הסיפור של כל חבר בצוות דרך תמונות מותם הוא תרגיל להבחין, במעקב אחר לידים שהצבתי לעצמי. זה משחק שבו הפרטים אומרים הכל, וכאשר החלק האחרון בפאזל נכנס למקומו זה תלוי בעבודת הרגליים ההגיונית שלי. כמו כן, "הרפתקת ביטוח עם צבע מינימלי". עכשיו זו הנחת יסוד.

טרף: Mooncrash

איזה פינוק טרף היה. איזה פינוק גדול עוד יותר היה להגיע לבקר אותו מחדש ב-Mooncrash. בכנות, הייתי שמח פשוט לחקור את תפאורת הירח החדשה שלו, אבל Arkane לא נעצר שם: הם גם מיקסים מחדש את קבוצת החוקים של המקור לצורה של רוגלייק. התוצאה מתאימה בצורה מושלמת לעולם התגובתי העשיר של Prey, ונותנת קבוצה של דמויות שונות לשחק בהן, שלכל אחת קבוצה שונה של יעדים להשלים אשר חושפים בהתמדה את כל הסיפור של בסיס הירח. איזו דרך מורכבת ומענגת להרחיב על משחק מצוין ממילא.