ההרפתקאות המדהימות של ואן הלסינגלא היה מה שציפיתי. והצלחתי להמשיך להיות לא מה שציפיתי ככל שהתקדמתי. לאחר שאיכשהו קיבלתי את הרושם (אולי דמיינתי?) שזה יהיה יותר RPG ישר, הופתעתי למצוא את עצמי משחק ב-action-RPG, מאוד בתבנית שלטיטאן קווסט. הופתעתי עוד יותר כשהתחיל להציג נושאים להגנת מגדלים. הנה מה שאני חושב:

אתה משחק את הבן של ואן הלסינג, שהוא בלה בלה משהו שהורג עשרה מיליארד אנשי זאב/מפלצות/רוחות/רוחות רפאים/רובוטים, כנראה בגלל שאבא שלו עשה עבודה כל כך גרועה להרוג את האחד או השניים שהיו קיימים בימיו. הוא מלווה בהרפתקאותיו ברוח רפאים, בגלל דו-בי-דו-בי-דו יאדה יאדה אמרו זאת. ושניהם חייבים לעלות הרבה רמה וללחוץ-קליק-קליק. שהכל נעשה די טוב.

לרוב. ואן הלסינג עושה את הטעות המוזרה של התחלה די משעממת. הגבלת טווח האויבים, הכוללת רצף ממושך שבו מוות פירושו להתחיל בכל העניין העגום, ובאופן טבעי להגביל אותך למעט מאוד אפשרויות התקפה, זה לא מבשר טובות. כשאשתי נכנסה וראתה אותי משחק, התבוננה קצת בבלבול, ואז אמרה, "האם זה פשוט ללחוץ על אותם דברים שוב ושוב?" היה לי קשה למצוא תשובה אחרת מאשר "כן".

ניסיתי. ציינתי שגם אני לוחץ לחיצה ימנית כדי לירות את זה, ושאני מכוון לאויב הקצת יותר גבוה לפני אלה הקצת יותר קצרים, ואני צריך ללחוץ על Q ו-W כדי למלא בריאות ומאנה, אבל זה היה די חֲסַר תוֹעֶלֶת. התשובה הייתה "כן".

אם החדירה שלה הייתה מתרחשת רק כמה שעות לאחר מכן והייתה לי תגובה הרבה יותר טובה. "כן, אבל..." יכולתי לומר בצורה משכנעת יותר. עד שיש לך מאגר של אפשרויות ללחיצה ימנית ושמאלית שלך, עם מקשי קיצור המתחלפים ביניהם, יחד עם שלל יכולות מיוחדות, החבר הרפאים שלך הגיע למיצוי והתמקד בטקטיקות ההתקפה שאתה לא, זה מגיע למקום הנעים הזה ש-ARPGs צריכים. כמובן שזה בעיקר עדיין מקליק, אבל סוף סוף זה קליק מיומן.

בהחלט יש כאן ניסיון לעבוד באיזו עלילה, אבל הכל נורא וכמעט לא משנה. יש מדען מרושע, משתמש במדע מרושע כדי ליצור רובוטים מרושעים המופעלים על ידי חשמל מרושע, ואני לא יודע, אני מניח שאתה מנסה לעצור אותו. נראה שאנשים שנותנים את המשימות רוצים לדבר על זה, אבל לא נאלצתי להקשיב לעתים קרובות מדי. מה שחשוב יותר הוא שזה שומר על המשימות, המפות שנחשפו לאט לאט הן ענקיות ומלאות באוצר, והטיפות מגיעות עבות ומהר.

מהבחינה הזו, אין כאן הפתעות. שיפורים מצטברים בכלי נשק ושריון, שתי הגדרות לטווח ותגרה שניתן להחליף ביניהן באופן מיידי, זבל בריאות ושיקוי מאנה כאילו הם חמצן, ניתן לשלוח את חיית המחמד שלך למכור כשהמלאי שלך מלא, ואז יש כל מיני כישורים כדי לאזן. עבור ה-min-maxers בחוץ, אני חושב שיש הרבה מאוד הצעה. לאלה כמוני שמשחקים במשחקים כאלה מורשעים כל הזמן שהם עשו את כל הבחירות השגויות אבל לא מצליחים להבין איך זה צריך להיבחר טוב יותר, זה די סלחן. ומפרטים זמינים.

זה עושה את הטעויות מוזרות למדי. כסף, למשל, הופך במהרה ללא רלוונטי. אתה מוצא כל כך הרבה, שבאמצע הדרך אין שום דבר שאתה לא יכול להרשות לעצמו. מפרט צריך להיות הוצאה משמעותית, אבל זה מזומן בר ביטול. כלי נשק ושריון קסומים צריכים לדרוש לגימה, אבל כמה אלפי הזהב שעולה כל אחד בקושי עושה חיל במאות האלפים שיהיו לך. מיליונים, בסופו של דבר.

XP מגיע בקצב הגון, אבל יש אי הבנה מאוד מוזרה לגבי תגמולים צפויים עבור משימות שהושלמו. חזור לנותן קווסט, וסביר להניח שתקבל 500XP נקודות על שיצאת החוצה במשך שעתיים או שלוש, למרות הפערים בין הרמות שהגיעו לעשרות אלפים. השחיטה האינסופית מבטיחה שזה יתקתק, אבל היעדר קפיצת מדרגה יפה במקרים כאלה הוא מוזר מאוד.

יש גם הפצה מוזרה עם כישורים. בנוסף ליכולות שאתה והרוח יכולים להוסיף, יש הטבות, שפותחות את עצמן לפי המוניטין שלך. כ-30 מהם מופיעים תוך כדי משחק, אם כי ניתן להוסיף רק 10 בסך הכל. מה שהופך את זה לעוד יותר מוזר כשיותר זמין לאחר שזה מנע ממך לצבור נקודות מוניטין נוספות. ומכסת הרמה ב-30 מנתקת אותך מלחקור את שאר עצי המיומנות כראוי.

אני גם במצב מתסכל שעשיתי בחירה לקראת סוף המשחק (בחירה שנעשתה בשיחה, ללא השלכות אזהרה) כלומר קרב הבוס האחרון הוא לכאורה בלתי אפשרי. במסורת עתיקת היומין של משחקים שהורסים את עצמם ברגע האחרון, אני במצב שבו אני מתמודד ממש עם 50 או כך אויבים בבת אחת, בזמן שדמות בוס ענקית רועדת מסביב, ללא סיכוי ריאלי להישאר בחיים. אז, ובכן, אם יש לזה סוף מעניין, לעולם לא אדע. אֲנָחָה.

אה, והגנת המגדל! במערכה השנייה הארוכה יותר של המשחק, תמצאו את עצמכם מתבקשים לעזור בבנייה מחדש של גנרטור, לאסוף חלקי מכונות ומפרטי תכנון, ולהטיל מלכודות סביב אזור, ולתהות מדוע. ואז אתה מבין, כשאתה מוצא את סידור המלכודות שלך מול פלישה של מאות אויבים. אתה גם דוהר מסביב לתקוף אותם כשהם חודרים מעד ארבע נקודות מוצא, בניסיון להגיע למחנה הבסיס שלך. זה מתרחש פעמיים, ובשתי הפעמים זו הסחה מהנה, אם כי לא אתגר עצום מדי. ובכל זאת, הכלה מקסימה.

בגלל הפגמים שלו, ויש הרבה (כולל כמה זמני טעינה איומים), משחק של שחקן יחיד של ואן הלסינג הוא זמן קליטה. זה מטפטף אותך מספיק כדי להרגיש את התחושה הזו של התקדמות מתמשכת, והקרב באמת הופך ליותר מלחיצה מטורפת (במציאות אתה יכול פשוט להחזיק את כפתור העכבר השמאלי למטה, אבל זהלְעוֹלָם לֹאמרגיש נכון).

לא התנסיתי בשיתוף פעולה, אבל לפי הרבה רטינות בפורום זה קצת יותר בעייתי, עם דיווחים על מפתחים NeoCoreGames שעובדים בטירוף כדי לסדר את זה.

תג המחיר של 12 פאונד עושה את זה הרבה יותר משכנע. אמנם אף פעם לא מקורי להפליא, ובעיקר מוכר מאוד, אם איכשהו מתחשק לך עוד ARPG ביןשחר עגום, Path Of Exile ו-Torchlight 2, אז זה אמור לתקתק כמה תיבות.