יש לי המון שאלות על גיימינג שנוטות להתחיל, "למה אני לא יכול..." היום תהיתי מחשבה כזו. זה העניין של משחקי וידאו: הםמשחקים. בואו רק נוודא שכולנו ברורים בעניין הזה. הםמשחקים. לא עבודה. לא חובות. אבל משחקים. אז בדיוק למה כל כך הרבה מהם מתנהגים כמו איזה מורה קפדן שייתן לי להתרוצץ במגרש המשחקים רק ברגע שכל העבודה שלי תסתיים? אם אני רוצה ללכת להכות את האלפים הענקים של אלווינגטון בצד השני של הארץ, למה לעזאזל מדמם אני לא יכול פשוט להיות שם?
אני אוהב עולמות גדולים וניתנים לחקר. הם ללא ספק אחד הדברים האהובים עלי ביותר במשחקים. לברוח לכיוון בלי שום מושג במה אני עלול להיתקל הוא תענוג נדיר, וסביר הרבה יותר שיגרום לתגלית מרגשת בעולם המשחק מאשר למציאות האמיתית. בעולם האמיתי סביר יותר שתגיע לגדר תיל, לכביש בלתי עביר או לרוצח. במשחק, אתה עשוי לגלות טירה קסומה, ים של איים צפים או צינוק עצום מלא בחדי קרן. לא לדעת מה קורה זה ענק ומרגש, ולא הייתי רוצה לקחת את זה מהמשחקים, אף פעם לא.
אבל אתה יודע מה? ברגע שהייתי שם, הרגע הזה נעלם. גיליתי את זה כבר. עשיתי את החקירה. אני לא צריך לבזבז חצי שעה מזמני שהקצתי למשחקים במשוך בכל מהירות איטית ומטופשת שמשחק החליט לכפות עליי. אין סיבה טובה, בכלל, לא לתת לי להיות שם.
וכולנו יודעים זאת כבר. למעשה, גרוע מכך, מפתחים יודעים זאת כבר. כל כך רצויה היכולת לבצע טלפורטציה לכל מיקום בעולם MMO עד שמציקים לנו עם מנות טיפשיות וקטנטנות ממנו, קצת שעשוע לארוחה שלא תגיע לעולם. אבני נשמה, חלוקי לב, סלעי עיר הולדת, איך שלא יקראו להם, אפשר לקשור את עצמך למקום ואז להאיר את עצמך שם מיד. אפשר לעשות את זה! זה לא הורס את המשחק! אבל אלוהים אדירים, חזיר קטן וחמדן, אתה רוצה לעשות את זה פעם שנייה? חכה שעה!
לֹא! תפסיק להיות כל כך מגוחך. תפסיק להתייחס אליי כמו הנושא שלך, העובד שלך, שצריך להתרוצץ בלי סוף כדי לעשות משהו מהנה. התייחס אליי כאל לקוח משלם שרק רוצה ליהנות עכשיו, אבל לא בהכרח במקום שבו הוא נמצא.
יש כמובן דוגמאות למשחקים שמאפשרים לך לעשות זאת. כֹּלמלחמות הגילדותמעריצים יצביעו בכעס רב שהמשחק שלהם מאפשר לך. (וכל השבחים לו על זה. עכשיו הוסף קפיצה והליכה בשיפועים וקיבלת את תשומת ליבי*.) וכמובן City Of Heroes מאפשרת בסופו של דבר לאנשים שמוכנים להתאמן בכוח לטלפורט את החברים שלהם. אבל הרוב המכריע בהחלט לא. כשאני חושב למה לא, אני מעלה שתי הצעות.
1) הם רוצים להאט אותך כך שאתה מבלה זמן רב יותר במשחק ובכך מוציא על זה יותר כסף.
2) הם סתם שמוקים.
אני די בטוח שזה לא 1. זה יותר מדי כובע נייר כסף, ולא נראה מציאותי במיוחד. וזה בהחלט לא עובד במקרה שלי. אפילו כשאני משלם דרך האף כדי לרכוב על גבו של גריפנבאט להעמיד פנים כדי לשבת בסצנה במשחק של אותו נוף שראיתי כבר תשעים מיליון פעם כדי להאיץ את העניינים, התהליך כולו נמשך עד כדי ייסורים. הרבה יותר סביר לכבות את זה ולשחק משהו בנגן יחיד שיאפשר לי ליהנות מיד. אבל גם מספר 2 לא הגיוני במיוחד. פגשתי כל מיני מפתחי MMO, ובעיקר הם היו טיפוסים ידידותיים להפליא, לא מהסוג שנראה שישפוך חלב בתיק הכושר שלך, או יבעטו בנווד.
אז מה ה-3 החסר? האם זה בגלל שרוב האחרים לא נותנים לך, אז גם הם לא? זו לא סיבה. זה פשוט טיפשי. החלטתי לשאול את סוגי התעשייה שהיו ב-MSN שלי ביום שישי בערב כדי לראות אם הם יודעים, מבלי להזהיר אותם או לתת להם זמן לחשוב על תשובה. זו עיתונות, אנשים. למה הם לא נותנים לי טלפורטציה?
קודם פגעתי ב- Gamasutra וב- Sexy Videogameland'sליי אלכסנדר:
"בגלל שהם לא רוצים שאשחק בהם, אף פעם. אני חושב שזה רגישות עיצוב ברמה ישנה בעבודה. כאלה שאנשים לא מבינים לא חלות בעולמות פתוחים כאלה. עם GTA, נגיד, חלק מהמשחקיות זה הנסיעה אתה אמור לנהוג ממקום למקום, ככה אתה משחק את המשחק אז אני מניח שמעצבי MMO הם כמו, 'טוב למה אתה לא רץ ממקום למקום כדי שזה ירגיש. אמיתי?' היה כשל באופן כללי להבין מה לגבי עקרונות עיצוב הקונסולות לא עובדים באינטרנט ואז אם Blizzard עושה משהו, כולם עושים את זה בדיוק ככה.
ואז נדנדתינזקי התזהזה אד סטרן, שנראה לי שתפסתי אותו מבלי משים.
"מה אתה עושה בחדר האמבטיה שלי. ומה אתה עושה עם/למגבת שלי. והאם אלה אמיתיים?"
הוא נרגע והמשיך.
"לפי מה שאני יכול להבין, ענייני התשתית/החלק האחורי/שרת הם פשוט מאוד מאוד מאוד מורכבים ומסובכים. אז ברגע ששחקן נמצא איפשהו, אתה רוצה שהוא יישאר שם זמן מה, אני מניח. צריך להבהיר מאוד מאוד ש אין לי מושג על מה אני העובד הכי פחות מתמצא בפיתוח מסוג אחר. אני שורף סלט ומכונות שואל אותי על MMO אחוריים אתה פשוט אכזרי."
Ste Curran שלחיים אחד נשארהתהילה הגיעה אחר כך. לאחר שהשאלה הזו כנראה גרמה לו ליפול הוא התאושש והשיב.
"מכונות MMO הן טחינת סטטיסטיקה דקיקה, נכון? מה שאתה עושה ברמה 1 זהה למה שאתה עושה ברמה 30, רק עם פחות כפתורים ופחות נצנצים. אז אתה צריך לעשות את הנצנצים האלה כמה שיותר יפים, לסובב לצאת מהמסע מ-1 ל-30 כל עוד אתה יכול כי ברגע שאין יותר תגמול, אין עוד אשליה של הדבר-הגדול-הבא מעבר לפינה. השחקנים מאבדים עניין, אני מניח שיש גם עניין של חיים שניים באותיות קטנות, לא הדיסטופיה המזוינת של הגרסה האותית. או עם הזמן שלהם או במזומן בפועל, להרגיש חלק ממשהו עצום אם הם פשוט יכלו ללחוץ על דרכם לכל מקום שהם רוצים תוך חצי שנייה, לא רק שהם יחוו את כל מה שיש למנוי להציע. פעימות לב, העולם הזה שהם צריכים לכבוש גם נראה הרבה הרבה יותר קטן ומי רוצה להיות הגיבור בקופסת נעליים. כמו כן, יש כנראה איזו נקודה פסיכולוגית חכמה בהפצת ההתרגשות עם תקופות של מונוטוניות. כי אם אתה נותן לשחקנים רק לקבל את קטעי ה'אקשן' כל הזמן, אלה יהפכו לקטעים המונוטוניים".
אז למה אתה חושב שכן? למה אני יכול Insta-Hop לכל חלק שלFallout 3פעם אחת שטיילתי לשם, אבל לא כשמשחק עולה לרשת? בטח בתור לקוח צריך להציע לי הכי כיף, הכי מיידי? במיוחד כשאולי ארצה להיפגש עם החברים שלי שהולכים ונעשים חסרי סבלנות בכניסה לצינוק כשאני מתנשף באיטיות לאורך שביל כלשהו דרך שדה מרוחק בממלכה אחרת. "אני בא! אל תתחיל עדיין! אני (מתנשף מכנסיים) מגיע!"
*סליחה מעריצי Guild Wars.
