מאמר זה נכתב במקור לפני שהחלה סדרת Twin Peaks החדשה, והיה בלעדי ל-תוכנית התמיכה של RPS.

טווין פיקס חוזרת ואני מתרגש מזה בדיוק כמו שאי פעם התרגשתי מכל דבר אחר בעולם הטלוויזיה או הקולנוע. לא לטווין פיקס אני משתוקק במיוחד, אם כי כשזה היה טוב זה היה מאוד מאוד טוב, זה דיוויד לינץ' עצמו. אני מקווה שהחזרה תהיה זיקוק של כל רעיון שהוא שקל במהלך השנים שהוא היה רחוק מהמסך, ואם זה אומר שנקבל קצת Inland Empire וארנבים מעורבבים עם עוד תעלומות קונבנציונליות, אני אהיה מאוד אדם מאושר באמת.

מה הם המשחקים הטובים ביותר לשחק בשביל האווירה הזו של דיוויד לינץ'? יש לי כאן חמישה מהם, חלקם מאוד צפויים אבל זוג שאולי לא שקלת.

תחושה מוקדמת קטלנית

הבחירה הברורה.תחושה מוקדמת קטלניתלעתים קרובות מרגיש כמו יצירה מוזרה של ספריית מעריצים של טווין פיקס, מהדמות הראשית ועד לתכנון הראשוני. סוכן FBI שאוהב קפה מגיע לעיירה קטנה כדי לפתור רצח של אישה צעירה והדברים נעשים מוזרים מאוד.

לינץ' מתנגד לפרשנות ישירה של עבודתו, בטענה כי לסכם או להבין דימויים וצליל בצורה מילולית לחלוטין (בין אם מדובר בכתב ובין אם מדובר בכתב) זה לאלץ אותם לתוך מדיום שהוא מעולם לא נועד להתאים. Deadly Premonition פועלת בדרכים דומות - התנהגויות ה-NPC ולוח הזמנים של העיר הם בין ההתנשאות והמכשירים המהווים חקירה של האופן שבו משחקים מגיבים ומתקשרים עם השחקנים שלהם. שמעתי אנשים טוענים שהחוזק שלו הוא בתפאורה ובטון שלו ולא במכניקה שלו, אבל אני לגמרי לא מסכים. איפה שהוא הכי לינצ'י, זה בשימוש שלו ובהערכה לקצוות יוצאי הדופן של המדיום שלו.

אלן ווייק

הצד השני של מטבע ה-Deadly Premonition. כמו במקס פייןמשחקים (שיש להם הפניות משלהם ל-Twin Peaks: תוכנית טלוויזיה בתוך המשחק Address Unknown ואפילו המלודרמה של Lords and Ladies שיש בה נימה של Invitation to Love) התרופה נראית פחות מעוניינת לחקור איך משחקים עובדים, ויותר מתעניינת ב האווירה של הז'אנר הבדיוני ותרבות הפופ שנבחרו.

העיירה ברייט פולס אינה מוזרה או נפלאה כמו טווין פיקס, אבל יש כוחות אפלים ביער, ויש להם השפעה משחיתת על האנשים בסביבה. סטיבן קינג הוא אבן הבוחן הברורה יותר, בהתחשב בכךאלן ווייקהוא סיפור אימה על סיפור, אבל יש גם פרשנות הגונה להשפעות מעוות המציאות של הדברים האפלים האלה ביער. Wake נוקט בגישה הרבה יותר מילולית מאשר לינץ' ומזכיר לי כמה מהכתיבה של פרוסט פיקס, במיוחד The Secret History of Twin Peaks.

היל השקט 2 / זיכרונות מרוסקים

מוזר, מטריד ומסויט. זה צד אחד של Twin Peaks ושל Silent Hill, במיטבו, יכול להרגיש כמו טיול בלאק לודג'. זה גם יכול להיעלם במהלכו החור המיתולוגי שלו (שלפעמים נמצא שם ולפעמים נעלם) כאשר הפולחן וסיפור הרקע של העיירה תופסים את מרכז הבמה ולא הדמויות והקשרים האישיים שלהן לצער ולאימה.

עיצוב הסאונד הוא המפתח. אקירה ימאוקה יודעת להיכנס מתחת לעור עם האימה הזוחלת של מזל"ט או רעש כמו סכיני גילוח שמגרדים על עצם, אבל לסדרה יש גם כמה רצועות בולטים שנשענים אל מוזיקת ​​הפופ בצורה שגורמת את המוכר למרתיע עמוק.

וירג'יניה

התפאורה היא מאוד טווין פיקס אבל התחושה היא יותר Inland Empire. לרוב זה חלומי ולא מסויט, אבל ההידרדרות בין המציאות, הזיכרונות והעתידים המדומים שנוצרו על ידי הקפיצות ועריכה מעולה מזכירה לי את המסע של Inland Empire דרך פנים מבולבלים. קשה ולא לגמרי מוצלח, זה עדיין משחק ששווה לשחק בו וכזה שהשאיר אותי כמעט לגמרי מרוצה למרות הפגמים שלו.

קתי ריין

כְּמוֹקתי רייןהסיפור של מתפתח והוא מתחיל לחשוף את המסתורין שלו, מתברר יותר ויותר שיש משהו מוזר בלב הכל. מה שמתחיל כסיפור חזרה הביתה מתחיל בקרוב לקלף שכבות של זיכרון והנחות לגבי הדרך שבה העולם עובד, עד שכל שיחה מרגישה שהיא עלולה להוביל לקונספירציה חדשה.

מה שמדהים בקתי ריין הוא האופן שבו התפאורה שלה מכילה מגוון כה רחב של חיים. מבר האופנוענים ועד לעסקים גדולים ולרכילות בעיירות קטנות, יש אופרת סבון מלודרמטית שצועקת לצאת מתחת לתעלומה המרכזית, ובמובנים מסוימים זה שיא טווין פיקס.

יש עוד, כמובן, ואשמח לקרוא על משחקי Lynchian או Peaks-y האהובים עליך.