אה, להיות לפת חיה. ג'קנאפי קטן עם רגליים קשוחות עם חיוך שליו וריק, כמה כובעים אופנתיים מאוד וחיבה להרוס ניירת. גיבור לא סביר, הוא נער לפת: הוא לפת, הוא נער, והוא התחמק מכמה מסים (באופן ספציפי, מיסים שחייבים ראש העיר בצל, בצל שהוא גם ראש העיר). במקרה הספציפי הזה, די ברור שעניין המס הוא תירוץ קלוש לראש העיר בצל לגרום לפת בוי לבצע שליחויות מסוכנות ומעצבנות. אבל בכל מקרה אתה יוצא להרפתקת פעולה דו-ממדית צבעונית.
אני יודע שאנחנו לא אמורים לשפוט ספר לפי הכריכה שלו, אבל גם על מה עוד אני אמור לשפוט ספר כשאני עומד בחנות ומחליט איזה מהם לקנות? ואם בכריכה כתוב 'ילד לפת מבצע העלמת מס'עליו,בָּרוּרכל אדם שפוי יימשך אליו מיד. אבל העלמת המס היא רק התקרית המסיתה שמוציאה את לפת בוי למסע מפתיע, מרתק ומצחיק ביותר. הסגנון והתוכן אינם מתאימים בצורה נעימה; האמנות המצוירת המתוקה והצבעים העזים מצחקקים ואומרים "בריא" אבל הטון של המשימות והסיפור זועק, "אני מבלה הרבה זמן באינטרנט ואני שונא את זה".
אמנם אני מכיר בכך שהומור הוא סובייקטיבי, אבל גם לי ישמְאוֹדדעות נחרצות לגביו. אני מוצא שההבדל בין סטנד-אפ אמריקאי לרוב הסטנד-אפ האחר הוא קיר בלתי ניתן להרחבה. אם מישהו יקבל את ההערות ויזכיר את השם ביל בר, אני נשבע באלוהים שאאסר אותך לצמיתות מהאתר הזה. ומיד אני חושד במישהו או בכל דבר שמתאר בעצמי כמצחיק, כי זה בדרך כלל אינדיקטור חזק שאמצא את זה ההיפך.
אני מזכיר את זה כי Turnip Boy לא מתאר את עצמו כמשחק קומי, ובכל זאת זה אולי המשחק הכי מצחיק ששיחקתי אי פעם. אני לא זוכר שמצאתי משחק כל כך מצחיק מאזסיפורים מארצות הגבול, ולדעתי לפת בוי בעצם הרבה יותר מצחיק. זה בעצמות המשחק. כל אזרח הוא פרי או ירק, המוצגים בסגנון משעשע. הביולוג הנודד הוא אבוקדו, למשל, עם החלק הירוק שנראה כאילו הוא תרמיל שהזרע לובש. לפת לילד יש הליכה קטנה וקופצנית ורגליו מפרירותשלב הבמהרעשים. הבוס הראשון שאתה נלחם בו הוא מלך חזירים ענק שמתפוצץ לבייקון כשאתה מנצח אותו. בתא הקרח של בית רדוף רוחות, אתה מוצא חבורת חמוצים מאפיוזים עם כובעים מטורפים.
אבל הכתיבה היא ללא ספק המקום שבו עצמותיה המצחיקות באות לידי ביטוי. יש לו אווירה מקוונת במיוחד, אבל עם תחושה של מודעות עצמית. אני חושד שזה מותג מאוד ספציפי של הומור, אבל זה היה אחד שמאוד נהניתי ממנו. בשלב מוקדם, למשל, סטרימר חוסם לך את הדרך ודורש ממך סאב - אז אתה צריך ללכת לקנות כריך. אחד מהמשימות הצדדיות הראשונות שאתה יכול להיתקל בהן הוא לאחזר שכר דירה מדייר, אבל הפעולה היחידה הזמינה בשלב זה היא להרוג אותו. הדייר השני מביע מורת רוח מסוימת, עד שאתה מוסר את המזומן. ולפת בוי יקרע בשמחה לא רק את מסמכי המס שלו, אלא ממש כל פיסת נייר שימסרו לו. זה מנוצל להשפעה רבה.
חמוציות שמדברת ב-UWU נותנת ל-Turip Boy את האמנות הזו שלו בתור לפת-צ'אן. נהניתי מאוד. אפילו קיבלתי בעיטה מחתיכת המקרוני שמדקלמת את הקופיפסטה של חותם הצי. הבדיחות לא כולן מבוססות אינטרנט, אבל מהצד הזה בוודאי תדעו אם תמצאו את Turnip Boy Commits Tax Evasion מצחיק או מייסר.
לפת בוי מבצע התחמקות ממס עושה צחוק מכל מיני סוגים של תרבות פופ (כמו סרטי זומבים ומבני קווסט של משחקי וידאו), אבל לא בצורה כל כך ספציפית או עקבית שאתה צריך לראות כל סרט של מארוול, נגיד, או שיחק בכל סרט.Resident Evilמשחק, כך שאתה יכול פשוט לשבת וליהנות מהכל. זה מתרחב גם לחידות, שהן לרוב תקלות קטנות של היגיון כדי לרענן את חקר האזור. לפת בוי צובר כלים שונים: מזלף לגידול צמחי פצצה או פרחי פורטל, מגפיים לבעוט בפצצות לכיוון הקרדינל, כפפות לדחיפת קוביות אבטיח גדולות. שימוש אלה יחד - נניח, גידול גוש אבטיח כדי לדחוף אותו לתוך חור ברצפה, כדי שתוכל לגלגל מעליו צמח פצצה - יאפשר לך להתפוצץ או לפתוח מחסומים לחדרים חדשים בצינוק.
הצינוקים הם סוג של מיני מבוכים עצמאיים בתוך שטח גדול יותר מסביב לכפר של Turnip Boy. הבית הרדוף, למשל, הוא צריף ליד חוות גזר. כניסה לצינוק דורשת השלמת מטלה אחת או שתיים אחרות (למשל מציאת גזר תינוק שהוכנס לפח, והחלפתו בשרפרף כדי שתוכלו לטפס למרפסת). ברגע שאתה בתוך צינוק, יש עוד חדרים וחידות לנווט, כמו גם אויבים אחרים המבוססים על מזון, כמו סופגנייה שיורה ספרינקס, וקרב בוס גדול שמשתמש במיומנויות שלמדת עד כה. מאוד דומה לזלדה מלמעלה, עם נושא לפת, במילים אחרות.
קרבות הבוס יכולים להיות עליית מדרגה גדולה בקושי משאר המשחק, בעיקר בגלל שהקרב קצת לא אלגנטי. במשחק יש החלפת כלי נשק מהירים, אבל צריך להחליף בין החרב למזלף שלך בעצם לכל קרב בוס,ולקיים אינטראקציה עם פריטים מיוחדים בזירה, הופך להיות מעורפל. מהירות התנועה והפעולות שלך לא ממש בונה מספיק זרימה עם התקפות הבוס הגדולות הטלגרפיות, כך שלעולם לא תקבע שום סוג של קצב. הקרבות מרגישים כבויים, ויכולים להיות קשים מאוד כתוצאה מכך. זה מתסכל, במיוחד בגלל שהבוסים הם לרוב מושגים ממש כיפיים, כמו באייל המוטנטי הענק, שהייתי תקוע עליו במשך כל חיי בערך.
אתה יכול לדעת שמישהו חשב על איך מערכת הלחימה משתלבת במשחק בכללותו, מכיוון שההתחמקות של Turnip Boy היא למעשה הוא מועד ונופל. זה מצחיק! האנימציה מעולה! אבל הוא גם קם בערך חצי שנייה לאט מדי, ובסופו של דבר כמעט ולא השתמשתי בו. זה אולי מקרה שבו הפרקטיות הוקרבה בשביל הבדיחה הגדולה יותר.
עם זאת, למרות זאת, עדיין הייתי ממליץ בחום על Turnip Boy Commits Tax Evasion. זה מוזר ומצחיק - לפעמים ממש מצחיק בקול מצחוק - המוזיקה היא בופ מוחלט, וככל שמתקדמים אתה מגלה איך נוצרו לפת ובצל הליכה. וכל דבר במשחק הזה יהפוך לצעצוע קטיפה נהדר באמת. אבל אני גם יכול לראות כמה אנשים מתעצבנים כל כך מקרב בוס שהם לא חוזרים למשחק, ואז הם אף פעם לא יראו כמה מהקטעים הכי כיפיים. וזה ממש חבל.
