מהנתח הקטן ששיחקתי של סמוראי סלאשרטרק ליומי, אני משוכנע שזה הולך להיות המשחק הכי ניתן לאינסטגרם בחוץ. כל מסגרת נראיתנֶהְדָר, לכידת את יפן הפיאודלית דרך עדשה מגורענת בשחור-לבן המעוררת תנועות סמוראי קלאסיות. למרבה המזל, יש קצת חומר שיתאים גם לסגנון הזה. הלחימה אלגנטית והסיפור נראה מעודן, לא נפוח, מה שהופך את זה למשחק רונין ששווה להיזהר ממנו.

כמה דרמות סמוראי ישנות מתקרבות קדימה, עם שיחות ארוכות על מחצלות טטאמי כששליחים ממהרים ומשתחווים ומכניסים לדיון עוד לוחם נבון. עד כה, לפחות, Trek To Yomi חותכים למרדף - פשוטו כמשמעו. בשני הפרקים הראשונים שלו, אתה נדחף לתוך החופשה של הירוקי, סמוראי צעיר אשר עד למותו של אדונו ונשבע להגן על העיירה שלו מפני שודדים.

פרק הפתיחה של המשחק הוא פלאשבק להירוקי באימון עם המאסטר שלו. מדריך לחימה משתלב יפה בסיפור המקור, כשהוא מלמד אותך שילובי חרב בסיסיים כמו חתכים מהירים כלפי מעלה ופרוסות איטיות וחזקות יותר כלפי מטה. תזמן את הפריצות שלך כמו שצריך ותחצב לתוך הפתח. לעולם אל תפנה את פני היריב שלך! ואז פתאום המאסטר דוהר החוצה מהדוג'ו עם חנית בידיו, והוא אומר לך חכה שם - זו הזמנה!

באופן טבעי אתה לא מציית לאדון שלך והולך לחפש אותו בעיר. וזה כאן המקום שבו Trek To Yomi העיף אותי עם המצגת שלו. יש לו את המראה השחור-לבן המגורע הזה, עם זוויות מצלמה שגורמות לך להרגיש כאילו אתה באחד מסרטי הסמוראים האלה. כשאתם נעים בחופשיות בין דוכני שוק ורחובות צדדיים, המצלמה מקננת את עצמה מאחורי בעלי חנויות, אז כשאתם מתרוצצים, אתם טווים בין הצלליות שלהם. הוא משתפך החוצה, ומאפשר לך לשתות בשדות האורז המתנשאים ובהרים המתנשאים למרחוק. כל צילום עושה את המקסימום כדי לגרום לסביבה שלך לצוץ ואני לא מגזים כשאני אומר שזה משחק יפהפה באמת.

בתקופות אלה של חקירה, מעודדים אותך לקחת את ההסטה המוזרה ולראות אם יש שלל שנוצץ משם. רוב הזמן תמצאו פריטי אספנות קטנים בחדרים קטנים עם תיאורים קטנים ומעניינים, אבל הסקרנות באמת משתלמת כשאתם מוצאים שדרוגי סיבולת או בריאות. אל תצפו למפות מורכבות עם מספר נתיבים, מכיוון שבדרך כלל יש רק אפשרות אחת אחרת. אבל זה טוב! זה אומר שהדרך קדימה תמיד ברורה.

מאוחר יותר, כשתגדלו ותכנסו להירוקי מבוגר יותר, חיפוש אחר נתיבים חלופיים עלול להוביל לכמה מפגעים סביבתיים מהנים שיאפשרו לכם לדלג על רצפי לחימה שלמים. אתה יודע, אתה חותך חבל ורואה כמה בולי עץ גדולים מועכים כמה בחורים שפטפטו בעבר על מדורה, דברים כאלה. זה מוכיח שימושי, מכיוון שדו-קרב יכול לאיית מוות תוך שניות.

בפרק השני נראה אותך מתגושש בעיירה הנצורה על ידי שודדים, כמו גם מוקש שהם שימשו מחדש כמקום מסתור. דו-קרב תמיד רואים את המצלמה מסתובבת עם גלילה צדדית כאויבים, קטנות למעלה, קופצות אליך מלפנים או מאחור. התפקיד שלך הוא למצוא פתחים על ידי חסימה או פרזול, ואז להפיל אותם במהירות הבזק. מכיוון שאתה יכול לקבל רק מספר פגיעות ויש לך אספקה ​​מוגבלת של סיבולת, האתגר של המשחק הוא להחזיק את העצבים שלך מספיק כדי לעבור ממחסום אחד למשנהו בחתיכה אחת.

בעוד שהקרב של Trek To Yomi מרגיש כיף, מצאתי את מגוון האויב כחסר מגע בשלב מוקדם. יש הרבה מהשודדים הרגילים שלך שאפשר להתמודד איתם די מהר, במיוחד אם אתה לומד את דפוסי ההתקפה שלהם. אויבים משוריינים מציעים אתגר גדול יותר, מכיוון שהם יכולים לעמוד בפני יותר פגיעות. אחרת, זה החלק שלך לשני פרקים.

אני בטוח של Trek To Yomi יש עוד טריקים בשרוול. אתה פותח עוד שילובים ויכולות ככל שאתה מתקדם, כמו אחד שמאפשר לך להתנדנד לאחור עם סלאש, ואז עוקב בשתי מכות מהירות: מושלם להתמודדות עם כל שודד אחורי. בסופו של דבר, החזקת פארי פירושה שאתה מתמודד אוטומטית עם אויב פוגע, מה שנשמע פשוט אבל הוא טרנספורמטיבי לחלוטין.

וקרבות הבוס הציעו הצצה אל הפוטנציאל של המשחק לקרבות מורכבים יותר, כמו שודד אחד עם חניתות שהזעיק תגבורת ודחף אותי לפינה עם המקל המחודד שלו. נאלצתי לתזמן את הפריטים שלי בקפידה, מכיוון שלא היו פתחים בשפע, תוך כדי לוודא שלא אאבד בר בריאות זול למקורבים שלו.

פעימות הסיפור עם החנית היו מהירות ותמציתיות, כשהתוצאה נקבעה מהר. אני אמנע כאן מספוילרים, אבל גם הטוויסט מגיע במהירות. בשלב מוקדם, נראה שיש לסיפור של המשחק מקום להפוך למורכב יותר, אבל הוא בהחלט לא נשאר בסביבה. שוב, אני אוהב את זה שהוא מודע לגבולות שלו ורוצה להחזיר אותך לאקשן, במקום להיתקע בקטעים.

Trek To Yomi הוא חותך סמוראי מעודן שמראה פוטנציאל גדול. אין כאן נפיחות, רק סיפור פשוט המגובה בתפאורה מדהימה ולחימה מעודנת. אני מעוניין לשחרר את הלהב שלי ולחזור לשם - בעיקר כדי שאוכל לקבל עוד כמה צילומי מסך נחמדים.

גילוי נאות: מייסד-שותף של RPS Alec Meer (RPS בשלום) הוא הכותב על Trek To Yomi.