זֶהוּהמכונאי, שם אלכס ווילשייר מזמין מפתח לעזור לו להעלות את המשחק שלהם על בלוקים ולקחת מפתח ברגים כדי לפרוץ את התכונה הטובה ביותר שלו, רק כדי לראות איך זה עובד. זה על הזיעה, הגריז והגאונות שמאחורי הדברים הקטנים שהופכים את המשחקים למיוחדים.

הנה שאלה: איך פותרים בעיה כמו ג'רלט? הנה הוא, חמור סבר ואיתן, הנסחף הנמוך בפנטזיה האהוב על כולם. איש מדרג ביצות, פוצץ אדמות הפקר ואיים טרשיים. גבר שלא כל כך צוחק, או נורא כיף לשתות איתו משקה.

אבל מה אם אתה רוצה להרחיב את עולמו, ולחשוף אותו להרפתקאות חדשות? לזה ההרחבה של אוקטובר האחרוןThe Witcher 3[אתר רשמי], Hearts of Stone, שאף להשיג, אבל זה היה חייב לגרום לג'רלט לעשות דברים שהוא לעולם לא היה עושה בדרך כלל. אז איך הצליחה CD Projekt לשכור אותו ולרקוד בחתונה, לשדוד בנק ולהעריך אמנות יפה? הפתרון שלהם היה מיומן.

(אזהרה: בהמשך יש כמה ספוילרים ללבבות האבן, אבל שום דבר קריטי. אם אתה מודאג, לך תשחק את זה קודם - זה נהדר - אבל אני מבטיח שעדיין יש הכל לגלות אם אתה קורא את זה עכשיו.)

בסדר, אז עסקה עם השטן היא לא רק מכונאי. זה יותר מעושה סיפורי. אבל זה פתרון עיצובי מעניין בכל זאת, כזה שמתמודד עם התפיסה הייחודית של The Witcher 3 על ה-RPG המודרני, שבו הוא מוותר על פיתוח דמויות בתמורה לתת לך דמות מצוירת מאוד לשחק בתור.

אז ההתנשאות מאחורי ג'רלט היא שמכשפים כמוהו עברו כל מיני ניסיונות פיזיים ונפשיים איומים, לאחר שהאכילו אותם ברעלים מאז ילדותם שהופכים אותם לעל-אנושיים. החוויות הללו גרמו לדעה הרווחת להיסחף לעבר תפיסה שלהן כחסרות רגשות, אבל למרות שג'רלט די חסר ביטוי, הוא לא חסר רגשות. רגשותיו עמוקים; הרשעותיו רציניות וחזקות ומתבטאות באמצעות פעולה מכוונת וקו טוב בסרקזם.

זה הופך אותו לבן לוויה טוב. הוא לא אומר הרבה, לא עושה שטויות. הוא מטורף, ומדוד. הוא קלינט פאקינג איסטווד. אבל זה גם אומר שהוא לא מסוג האנשים שהיית הולך איתו למסיבה. הוא לא מרפה בשערו, לא אוהב לחלוק את רגשותיו. לא משתכר, לא מעמיד חפים מפשע בסכנה או גונב מהם. הוא שונא רשמיות ועושר: ביתו הוא הדרך. הגישה הזו מאוד מעידה על אופי מה שהוא עושה ב-The Witcher 3.

וזה הקשה מאוד על CD Projekt למצוא בסיס נרטיבי מוצק עבור Hearts of Stone. "רצינו לספר סיפור ששם את השחקנים במצבים שונים למשחק הראשי, רצינו שהוא יהיה שונה מאוד", אומר לי מעצב הקווסטים הראשי מתאוש טומאשקביץ'. אבל יחד עם זה הגיע המאבק להצדיק מדוע ג'רלט ישתתף בסוגים שונים של משימות אלה, כשהצוות החל לתכנן את Hearts of Stone, שלושה חודשים לפני השקת The Witcher 3.

התשובה טמונה בפאן טווארדובסקי, סיפור עממי פולני. זה על מכשף שחתם על הסכם עם השטן אבל אז מתפתל ממנו על ידי הכללת סעיף שמונע מהשטן להשלים את הצד שלו בו. CD Projekt כתב קווסט בהשראת הסיפור, שהפך לשרשרת של קווסטים, ולאחר מכן עבר מוטציה לעמוד השדרה של Hearts of Stone: כשג'רלט עשה עסקה שהוא לא יכול לסגת ממנה, הוא נאלץ לעשות דברים שהוא לעולם לא הייתי עושה זאת בדרך כלל.

החוכמה לתחבולה של CD Projekt היא הדרך הפשוטה שבה אתה מוצא מישהו רע כמו ג'רלט שנכנס לעניינים מעבר לראשו. ג'רלט נתקל במשימה להרוג מפלצת - קרפדה - האורבת בביוב מתחת לאוקסנפורט, אבל כשהוא הורג אותה, הוא מגלה שזה בעצם אדם מקולל. למעשה, נסיך (תפנית אגדה קטנה ומסודרת), ובהריגתו מושך ג'רלט את זעמם של אנשי הנסיך, שלוקחים את ג'רלט בשבי ודנים אותו למוות. היכנסו לגאונטר או'דים, שאומר שהוא יציל את ג'רלט בתמורה להבטחה גלויה להחזר ולמיתוג דפוס מסולסל בצד פניו.

זה מציג עוד טריק. המותג משמש כדי לגרום לחיפוש להרגיש דחוף. "זה מזכיר שאתה איכשהו בחובות", אומר טומשקביץ'. הוא היה מודאג מכך שהמשימות של Hearts of Stone צריכים גם ללכוד שחקנים, לתת להם תמריץ חזק לשחק בו, וגם להבטיח שזה ירגיש מבוסס על הנרטיב הראשי. המותג תמיד גלוי, לא משנה כמה מוסחת דעתך בדברים אחרים.

טריק נוסף נכנס: שורשיו של Hearts of Stone, למעשה, משובצים בסיפור הראשי של The Witcher 3. פגשנו את Gaunter O'Dimm (ידוע גם בשם Master of Mirrors, Master Mirror ואיש הזכוכית), בפאב ב-White Orchard ממש בתחילתו. הוא מגלה בשיחה שהוא יודע מי הן ג'רלט ויניפר, ואחרי שאמר, "אולי יום אחד אני אהיה בצרות ואתה תהיה בקרבת מקום לעזור", הוא נעלם מקו העלילה. כנראה שכחת אותו, אבל זה מרגיש מתאים להסתכל אחורה ולהבין שהוא חייב להופיע שוב. וכמו שזה קורה, הוא כןנוכחות מתמדת אך עדינה, בולט אם אתה מספיק שומר מצוות.

הטריק האחרון של Hearts of Stone הוא לטשטש את כל העסקה עם עניין השטן, או לפחות להפוך לא ברור מי עשה איזו עסקה עם מי. אז מי שפרסם את התפקיד להרוג את נסיך החיה היה אולגירד פון אוורק, המנהיג האריסטוקרטי בצורה מוזרה של קבוצת שודדים. אז ג'רלט רוצה לשלם על זה. כאשר אודים מציל את ג'רלט מהתליין, המחיר שלו הוא שג'רלט מבצע שלוש משאלות לאולגירד. כי - אני מקווה שאתה עוקב אחר זה - אולגירד גם חתם על הסכם עם או'דים, הסכם שעליו או'דים רוצה כעת לאסוף. הבעיה שלו היא שאולג'ירד הכניס לתוכה סעיף טווארדובסקי בעורמה: או'דים יכול לאסוף רק אם הוא יכול להשיג מיופה כוח שיבצע קודם שלוש משאלות.

לכן השלב מוכן לכך שגרלט ייקח על עצמו את שלוש המשימות הללו, ואתה תוהה בדיוק מי משחק במי. ואולגירד גרם למשאלותיו לכאורה בלתי אפשריות. ג'רלט צריך לתת לאחיו של אולגירד את ליל חייו, להביא לו בית של איזה בחור, וגם את הוורד הסיגליות שנתן לאשתו בפעם האחרונה שראה אותה. הבעיה היא שאחיו מת, הבית נעול איכשהו בכספת כמעט בלתי ניתנת לערעור, והסיגלית נרקבה מזמן לאבק.

אנו מוזמנים לחוש מידה לא מבוטלת של איבה מעוררת מוטיבציה לאולגירד. ביודעין הוא גרם לג'רלט להרוג נסיך מקולל שהיה יכול לרפא, פעולה שכמעט גרמה להוצאה להורג של ג'רלט, ואו'דים מוכר אותו כ"מפלצת מנוונת בבשר אדם הניזונה מכאבם ומסבלם של אחרים". "חשבנו שזה יהיה רעיון טוב אם תהיה לך טינה אישית כלפי נותן החיפושים, אולגירד," אומר טומשקביץ'. אבל הוא פשוט מעניין וכריזמטי מכדי שזה יעבוד במלואו. "אני חושב שזה לא היה כל כך מוטיבציה לאנשים כפי שקיווינו", אומר טומשקביץ', לאחר שקיבל את הדעות בביקורות ובתגובות.

אז אולי אתה לא מונע כמו שאתה יכול להיות כשאתה מתחיל בעבודותיו של ג'רלט, אבל הצבע, העזות והאי-חיזוי שלהם מפצים על כך במהרה. יש שוד, שלם עם הצורך לגייס את הצוות, יש הצעות במכירה פומבית, ויש חתונה, שכוללת, כמו שטומאשקביץ' אומר, "הרבה דיאלוגים, פעילויות שעיקרן בניית התחושה של קבלת הפנים ולא הברחה ברצפי פעולה."

זה מושג על ידי כך שג'רלט נשלטת על ידי רוח רפאים אלכוהוליסטית ומלאת מין, מה שהופך אותה למהנה מאוד, אבל החתונה גם עדינה ודי עצובה תחת כל ההילולה המוזרה והמוזרה של משחקי הווידאו והחיוך המוזר שג'רלט חובש כשהוא דיבוק. האיחוד מביך, בין משפחות ממעמדות שונים, וכבר יש קווי שבר בין החתן והכלה. אנחנו שומעים את שני האבות משוחחים בשכרות על הכספים והבושות שלהם, ואפילו כשהם כוססים על מערכת היחסים החדשה שלהם אפשר לראות את הכל עולה בעשן. בינתיים, ג'רלט הסטרילי והמשוטט לנצח נמצא בחתונה עם שני, יפהפייה זקנה ממשחק ה-Witcher הראשון. אתה יכול לעשות איתה רומנטיקה על שפת האגם, אבל שניהם יודעים שהם לעולם לא יכולים להיות ביחד. הרצף גם מצחיק את אופיו השתקני של ג'רלט, והתרגיל הזה בהרחקתו מהסיפור בסופו של דבר מרחיב את המודעות שלך לאופן שבו דמויות אחרות רואות אותו.

לב ההרחבה הוא המסע Scenes From A Marriage, שמקלף את עברו של אולגירד. זה עושה את זה עם סדרה של חידות, שהם די נדירים ב-The Witcher 3. "אחד מעקרונות העיצוב של The Witcher 3 באופן כללי היה שאם אנחנו עושים משהו כזה, זה לא יכול להיות רק עילה למשוך כמה מנופים", אומר טומשקביץ'. "זה צריך להיות מוטבע בסיפור, צריך להיות עקבי עם הסיפור, כדי להגיד לך משהו." החידות אינן קשות, אבל האמיתות שהן מאירות הן, מציעות רבדים חדשים להבנתך את משולש ההסכמים הזה שאתה מסתבך בתוכו, ומכינות אותך לבחירה סופית בשיאה.

אז איך פותרים בעיה כמו ג'רלט? התשובה של Hearts of Stone היא להציע לו הצעה שהוא לא יכול לעמוד בפניו ומחיר שהוא לא יכול לעמוד בו. התוצאה שונה לגמרי מכל מה שאתה משחק במשחק הראשי, ובכל זאת אותו לב עשיר והומניסטי עדיין פועם מתחת לכל זה, ובסוף העולם וג'רלט עצמו נראים חיים אפילו יותר.