כשהייתי ילד, היית פותח לוח שנה ומקבל חתיכת שוקולד בצורת פעמון עם טעם לוואי כל כך מעופש שהיית רוצה שתאכל את חלון הקרטון הקטן במקום. ותסתפק גם כן. לא בימים אלה. עכשיו, אתה מקבל טייסת של אוטומטים זעירים עם תרגילים לאפים שמתחפרים בקווי הקרב שלך והורסים לחלוטין את משגרי הטילים הפגיעים שלך. המדינה נעלמה לכלבי הרובוט הקטנטנים, אני אומר לך!

רגע, חכה. אני בעצם חושב עלMechabellum!

ניק:משחקים תחרותיים הם קשים ומלחיצים, ומשחקי RTS תחרותיים הם קשים מספיק כדי להפיל אייל מצופה פלדה, ומספיק מלחיצים כדי לגרום לאייל הזה להתעורר עם PTSD לאחר מכן. לא כל כך ל-Mechabellum, שלדעתי אפילו לאייל מוכה וטראומה יהיה סיכוי די טוב להיות טוב בו. מקור: אני די טוב ב-Mechabellum, ולעתים קרובות אנשים אומרים לי כישורי המשחק שלי הם בערך של אייל רועד ופצוע. בדיוק במילים האלה.

אין ספק שזה נובע במידה רבה מהעובדה שמצ'בלום אינו דורש את כישורי התגובה האבסורדיים של RTS מסורתי, מכיוון שהמכונים שלך עושים את כל המאבקים עבורך, באופן אוטומטי. אני מאמין שאקרא לזה 'לוחם אוטומטי'. כֵּן. אחת ההמצאות היותר טובות שלי, זה. התפקיד שלך, אם כן, הוא לבחור אילו רובוטים אתה רוצה, היכן אתה רוצה אותם, ואיזה שדרוגים תיתן להם כדי לוודא שהם יבטלו לחלוטין את זה של היריב שלך.

התחושה של משחק Mechabellum דומה למשיכת חבל. לשני הצדדים יש גישה לאותו חומר בדיוק, כך ששם המשחק הוא למצוא את החלקים החלשים יותר בקווי הקרב של היריב. אולי הם השקיעו יתר על המידה ביחידות נחיל בצד אחד, אז אתה זורק למטה כמה טוסטרים נגד נחילים. אתה פותח אגף שלם, שדרכו אתה יכול להגיע למחוללי החשמל שלהם, ומחליש קשות את שאר הכוח שלהם. זה משחק שחמט סוער ומספק מאוד עבור אנשים שחושבים שרובוטים צליפים הם יותר מגניבים מבישופים, וזה כל מי שאני רוצה להיות חבר איתו. אני אוהב את זה. זה עלה לי שעות מחיי. אני אתן לזה עוד שעות רבות.

רֹאשׁחזרה ללוח השנהלפתוח עוד דלת!