The Risen 3 Report, יום 5: מאבק הזרוע הארוך בעולם

הסיפור עד כה. עכשיו: מאבק בזרועות.

ארבע דקות. ארבע דקות ארוכות, משעממות, מתישות. האם אני טרול לבחור הזה, או שאני פשוט לא יודע איך להיאבק בזרועות?

מעט מעמודה א', מעט מטור ב'. שמעתי את המיסטיקנים מספרים על 'אירועי זמן מהיר', מכת מדינה עתיקה מארץ רחוקה, אבל מתאבק זרועות מוכשר ככל שאהיה, זה לקח לי קצת בעוד לפני שהצלחתי להסתגל לסיבוכים הנוספים של הרוע העולמי האחר הזה.

אתה זוכה בפרס מיוחד אם תצליח לעמוד בכל זה:

הפרס המיוחד הוא שאתה תמשיך להאמין שאתה יכול לשמוע את רעש החריקה הזה למשך שארית היום.

חריקה, חריקה, חריקה. פרצופים חסרי תנועה. פיות שקטים. חריקה, חריקה, חריקה. מאבק בזרועות הוא מאוד רציני. כל כך רציני, שאפילו באי הזה המלא בפחדים דמוניים, רוחות רפאים ודיבור והרבה יותר מדי עכבישים ענקיים, הוכחנו בהצלחה שלאדם אחד יש איבר קצת יותר חזק מאדם אחר. עבודה טובה, גברים.

אני מתמודד עם הבחור הזה בגלל אישה. להבהיר, אני בכלל לא מתעניין באישה הזו, אבל הבחור השני מאוד מתעניין. למרות העובדה שגם בת הזוג הכי טובה שלו. למרות העובדה שהיא הסכימה באופן פרטי להינשא לשניהם. למרות העובדה שנראה שהם עמדו ממש זה ליד זה בזמן שהיא סידרה את ההונאה הזו. למרות העובדה שלעור שלה יש את הברק הספקטרלי המצחיק הזה.

אני מתכוון, בחייך, ייתכן שהיא חובשת כובע שכתוב עליו"שלום, אני חיית גיהנום דמונית בתחפושת, ובמקום פשוט לתקוף את כולם באי הזה עם טפרי העצמות העצומות שלי, אני מסיבה כלשהי הולכת להערים על שניים מהם להתאהב/להתאווה בי ואז לחכות ל-wannabe -עובר אורח גיבור לבוא ולהרוג אותם בשבילי, וגם האם זה לא כובע רחב מרשים?"

כן, היא רק ביקשה ממני לרצוח את שני המחזרים שלה, עם הבטחה של חיבוק מיוחד אם אעשה זאת. ברור שהיא עוד חיית גיהנום במסווה, בדומה לאותו ברווז-הודו הארור. אני כנראה צריך לנסות להרוג אותה, כי להציל את העולם וכל הג'אז הזה, אבל העניין הוא ששני הבחורים האלה אמרונוֹרָאדברים על נשים. דברים איומים, איומים שאני לא מתכוון לחזור עליהם. הם זוג חורים חד מסלולים עם אפס כבוד לכל דבר מלבד חרבות החזיר שלהם, הם באמת כאלה, והם הולכים בסופו של דבר לסדרה ידועה של סרטונים מקוונים על איך נשים מתוארות במשחקי וידאו אם הם לא נזהרים. אז אני לא ממש נוטה לתקוף אותם במקום אותה.

אבל באמת, אין כאן גיבורים. אני לא רוצה להיות זה שידקור ראשון (או יורה ראשון. יש לי קשת צולבת, מה שמשמח אותי מאוד). למרבה המזל - בצורה נוראית - אני מצליח לשכנע מישהו לתקוף אותי קודם. אני עושה זאת בכך שאני מקללת אותם.

למרבה הצער, זו הגברת הדמונית הבוטה המנצנצת שזורקת את האגרוף הראשון, לאחר שהשתוללה על פי הסיר שלי או על העובדה שאיכשהו רטטתי את ההונאה שלה בערמומיות ובכלל לא ברורה לגמרי. היא הופכת לחיית גיהינום, והקרב שלה, לוחם, נלחם.

מה שבאמת עצוב בכל הפרשה הזו הוא שהבחור שבור מכדי לרצות יותר להיאבק בזרועות. אווו. זה היה מרגיע באופן מוזר.

במקום אחר באי ערפל, אני:

• שכנע גבר לא לאכול דג מצחיק למראה, כי ברור שזה מה שקרה לחבר הכי טוב שלו שנעלם. באופן לא מפתיע, חיית גיהנום נוספת עמדה מאחוריה. מהי בדיוק תוכנית האב שלהם? מה הסוף להפיכת אנשים לדגים או להתחפש לעופות בר ולנשים נוצצות בעליל? יש להניח שזה לא היה כרוך בכך שדקרתי את כולם למוות.
• לימדו איך לעקור שיניים מגופות של בעלי חיים. זה נשמע מינורי, אבל די מוטרדתי מכך שבעבר לא יכולתי לעשות שום דבר עם הגופות של אויבי. אתה חייב לקבל גביע, נכון?
• מצא את גופת בתו האבודה של רוח רפאים אבל הוא לא אמר לי מה לעשות אז נטשתי את המסע הזה.
• התעצבן יותר ויותר מכך שהמנעולים על כל החזה כאן היו מסובכים מדי מכדי שאבחר.
• ניצח בקרב מול גול למרות שנתקעתי לי את הרגל על ​​קצת סלע ולא יכולתי לזוז במשך כל הזמן.
• הקשיב לבונס מספר לי סיפור על רגלו המגרדת. למעשה, יש לי עוד חבר צוות שכנראה הרבה יותר טוב בלחימה מאשר חבר הוודו לועס הנוף שלי, אבל בכנות, פשוט אין סיכוי שאוכל להשאיר את בונז מאחור.

בסך הכל, זו הייתה הסחה נעימה, אבל אני מניח שכדאי שאמשיך עכשיו בעניין של הצלת נשמתי מהעולם התחתון. בוא נלך למצוא אשף או משהו.