איפשהו קיים קו שמסמן את הנקודה שבה משחרר FMV עובר בין לחיצה על סרט כדי לגרום לו להמשיך לשחק, לבין להיות משחק משמעותי.הבונקר[אתר רשמי] נמצא הרבה יותר משמאל לשורה הזו - בקושי אפשר להטריד אותך לבקש ממך ללחוץ. הנה מה שאני חושב:

הבונקר הוא משחק נוראי לחלוטין. זה לא דורש שום דבר מהשחקן מעבר ליכולת ללחוץ על נקודה במהירות סבירה בכמה הזדמנויות, מציע חידה אחת, ללא אתגרים, וממש רגע אחד לבחירה בשעתיים שלו. ובכל זאת, זו תוכנית טלוויזיה שהייתי צופה בה.

מתרחש בגרסה עולמית אלטרנטיבית של בריטניה שבה פרצה מלחמה גרעינית באמצע שנות ה-80, יש השפעה מיידית וברורה מההרס המוחלט של הנשמה והבלתי ייאמן באופן הרסניחוטים. החל מהלידה של הדמות שלך, ג'ון, עמוק מתחת לאדמה בבונקר גרעיני עמוס, הפעולה מזנקת במהירות 30 שנה קדימה עם מותה של אמו של ג'ון, מרגרט (שרה גרין, פני דרדפול). והדברים נראים הרבה יותר שקטים. ג'ון (אדם בראון,ההוביט), גבר אינפנטילי ומופרע בעליל, חי בשגרה קבועה כבר שנים רבות, ובעקבות מות אמו ממשיך לעקוב אחריה במשך (ככל הנראה) חודשים. קח את הוויטמינים שלו, בדוק את רמות הקרינה שלו, בדוק את האותות ברדיו, הפעל אבחון מערכת בונקר באמסטרד בחדרו, אכל והקרא לאמא שלו. כן, האחרון.

למרבה הצער אין לו את האומץ של אמונותיו מהרגע הראשון שיש לך שליטה. בתיאור הלופ המונוטוני של חייו של ג'ון, אתה משחק דרך רשימת התיוג של שגרת יומו במלואה פעם אחת בלבד. למחרת זה כבר מתחיל לדלג על קטעים, וביום השלישי המעוף כבר מגיעים הדברים הבלתי נמנעים-לא נמנעים. אם נאלץ לחזור על השגרה שלו לפחות פעמיים, אולי היה נותן דגש על כמה זמן הוא עובר את זה, הראה לנו את הנטל שלו. זהו אדם שבור, שנולד וגדל במעטפת בטון נטולת שמש, ובכל זאת הוא מזרז את העניינים כל כך מהר עד שהוא שוכח לתת לזה כל פאתוס.

למשחק שגובל בכך שאין לו מה לעשות, הוא מטורף מהצורך שלו להנחות אותך ללחוץ על הדבר היחיד שיש ללחוץ עליו בסצנות המוקדמות. עוד לפני שבכלל הספקת לתפוס את הנוף שלפניך, הקול של הדמות שלך יכול היה להצהיר על מטרתו המיידית פעמיים כאילו אתה מודאג שאתה לא בטוח אם ללחוץ על הנקודה הלבנה או לשבת בשקט ולבהות עד שתסתובב לתוך סקלינגטון בעל קורי עכביש. הוא רוצה להרשים תחושת דחיפות, אני מניח, אבל כנראה לא שם לב שהאלמנט האינטראקטיבי היחיד שהוא מציע הוא לנופף בסמן העכבר כדי למצוא את הנקודות החמות בכל סצנה.

וזה אף פעם לא מתפתח. אתה באמת, כשחקן, לא עושה דבר מלבד ללחוץ על כפתור "הבא" מעורפל בסרט באורך הסרט, ובכן, הסרט. בארבע או חמש הזדמנויות הוא מבקש ממך ללחוץ בצורה לא הולמת את כפתור העכבר כדי למלא סרגל, או במעט הפעמים שאתה צריך ללחוץ על נקודה לבנה לפני שיגמר טיימר, אם אתה נכשל, הוא ממלמל קצת זבל פרוע על "זהו לא מה שקרה", ואז לוקח אותך רחוק באופן בלתי סביר בסיפור וגורם לך לצפות שוב בסצנות הבלתי אינטראקטיביות שלא ניתן לדלג עליהן עד שתשיג את המקום הזה. (גיליתי את זה רק כי לא לחצתי על אחד כדי לראות אם זה יעשה את ההבדל, ומאוחר יותר לקחתי את ידי מהעכבר לגמרי מכיוון שעבר כל כך הרבה זמן מאז שהייתי מעורב.) בדקה האחרונה של המשחק אתה מקבל בחירה בינארית. זהו.

הוא שוחרר כמשחק, ולכן אני סוקר אותו ככזה, והוא ראוי לבעיטה שהוא מקבל. וזה מתסכל על אחת כמה וכמה כשהוא מצולם בצורה פנטסטית, מכיל צוות שחקנים נהדר ואיכות משחקי FMV שעוד לא נראתה בעבר. ועד לסיומו הנואש (זה תזזיתי שאף אחד לא יצליח להבין מה קרה, תוך שהוא מתאר את זה כמו שיעור בבית ספר יסודי), זה משכנע ומצמרר ורודף.

זה גם מושך במקומות מסוימים, איזה יופי צעקני מקסים וסצנה אכזרית לחלוטין של ריסוק עצמות גרמו לי להתכווץ בכיסא. יש ריצה של חצי שעה שהיא די עגומה ללא הפסקה, כשהיא דרמה של ה-BBC המקאברית ביותר של שנות ה-70, וזה היה אחלה דבר. כל הזמן חשבתי, "אני אצפה בסדרה הזאת לעזאזל!" לפני שנזכרתי נאלצתי ללחוץ על הבא כשהסצנה נעשתה איטית בצורה מוזרה לזמן מה.

חלק גדול מהאקשן מסופר בפלאשבק, מה שמאפשר לבונקר להתמלא בדמויות וויכוחים ודאגות לגבי אספקה, גרהאם פוקס מענג של צ'רלס-דאנס בתפקיד הנציב של הבונקר הוכיח מהנה במיוחד. נקודת התורפה היחידה היא הקול של ג'ון, שלא מוקלט באתרו אלא מועבר מאוחר יותר כמונולוג פנימי לקוני, והתוצאה פשוט לא עובדת. משחק הפנים שלו מצווה ומשכנע, מעין מאט סמית', שמצליח להיראות גם נאיבי ילדותי וגם הרוס באופן מוחלט, חולני בבת אחת, בניגוד לקריינות המשעממת וחסרת החיים, שלעולם לא ממש מתאימה למצב הרוח.

נקודת התורפה היחידה במשחק, אני מדגישה. צער טוב, כמשחק זה רק נקודות תורפה, וזה מביך שדי כל כך מעט נכנס למתן תפקיד לשחקן. זה שםהואחידה בודדת שם, אם כי בשימוש יתר על המידה הכוללת לוח מקשים, מוכיחה שאפשר היה לעשות את זה עם הטכנולוגיה. אבל אחרי אחד הם פשוט לא טרחו יותר. הם השקיעו כל כך הרבה מאמץ, צילמו ערימה כל כך גדולה של קטעים, בחרו מקומות מרהיבים כל כך לצילום, ואז אמרו, "אה, תבקש מהם ללחוץ על נקודה לבנה מדי פעם, אני מניח".

אני לא מאוד מתרשם לראות שהמשחק משתמש בציטוטים מתצוגה מקדימה בתור "ביקורות" עלעמוד חנות Steam, כי, ובכן, זה שקר. 14 פאונד זה הרבה לשעתיים, וכפי שאני חושב שאולי כיסיתי למעלה, זה משחק תהומי. המשחק הוולשי ביותר ששיחקתי בו, אבל עדיין תהומי. תוכנית טלוויזיה נהדרת לרוב, אבל כזו שלא מפסיקה לעצבן את הנאת הצפייה שלך בכך שהיא מבקשת ממך ללחוץ על נקודה. אבל הגרפיקה מדהימה!

הבונקר יוצא עכשיוקִיטוֹרוGreen Man Gamingבסביבות 14 פאונד.