ביום ראשון בשעהE3 2019מיקרוסופט הודיעה שהם קנו את Double Fine. בתערוכה בשנה שעברה, ענקית הטכנולוגיה הודיעה שהיא קנתה את Ninja Theory, Undead Labs, Playground Games ו-Compulsion Games, ואז הוסיפה את Obsidian ו-inXile בנובמבר. ב-8 החודשים האחרונים, THQ Nordic רכשה את Piranha Bytes, Bugbear Entertainment ו-Coffee Stain Studios, כמו גם את ה-IP עבור TimeSplitters,קרמגדון, מנודה ועוד. לפני מספר שבועות רכשה Sega את Two Point Studios, כדי להוסיף לאולפני האסטרטגיה הקיימים שלהם הכולליםמִשׂרַעַת, אסיפה יצירתית, שריד וספורט אינטראקטיבי.

תעשיית המשחקים חווה גל של קונסולידציה, וזו סיבה לדאגה. הייתי מודאג יותר לפני כמה חודשים כאשר Epic Games קנתה את Psyionix, יצרניות שלליגת הרוקט, ממה שהייתי לגבי כל חנות Epic Games בלעדית. הנה הסיבה.

בעצם, האם אני בכלל צריך להסביר למה? ברור שזה דבר רע.

כל אחת מהרכישות הללו נתקלת באותן הצהרות של ראשי הקריאייטיב של הסטודיו הנרכש: הכל בסדר, שום דבר לא ישתנה, עכשיו יש לנו את הכסף לעשות בפועל את הדברים שאנחנו כבר עושים.

צפו ביוטיוב

יכול להיות שהם צודקים. אני לא כאן כדי לבקר אף מפתח שרואה את כפית הכסף של מיקרוסופט או כל חברה אחרת מתקרבת ונפתחת לרווחה. השגת מימון למשחקי וידאו תמיד הייתה קשה, מימון המונים הציע רק הקלה קצרת טווח או תפוחי אדמה קטנים, ונדנוד ללא הרף על סף השכחה, ​​כפי שרוב האולפנים הללו עושים, חייב להיות מתיש.

זה גם לא כאילו עצמאות מביאה חופש יצירתי מוחלט. אם המשחק הבא שלך לא יימכר לציבור או למוציא לאור אומר שאתה צריך להפוך את כל החברים והקולגות שלך למיותרים, אתה כנראה הולך לסובב ולמתן את הרעיונות היצירתיים הנועזים ביותר שלך למשהו שאתה יכול למכור. יש גם הבדל רחב יותר בין התפוקה היצירתית של חברה לבין רווחתם של האנשים שעובדים בה, ולעתים קרובות עצמאות יכולה להביא לשכר נמוך יותר, פחות הטבות ושעות ארוכות יותר ממה שאותם אנשים יחוו תחת מונוליט תאגידי.

ובכל זאת. ועדיין, יש הבדל בין הצורך להרוויח מספיק כסף כדי לשרוד כדי לעשות עוד משחק, לבין הצורך להרוויח מספיק כסף כדי להצדיק את ההשקעה שגוף תאגידי גדול יותר עשה ברכישת החברה כולה.

יש הבדל בין למתן את החזונות היצירתיים שלך כדי לעמוד במציאות השוק, לבין הצורך לעוות אותו כדי לעמוד בגחמות האחרונות של חברת האם שלך. הפוסטר של האחרון יכול להיותהפיתוח של אגדות האגדות, שבמהלכואולפני Lionheadבילה שנים בניסיון לתמוך בסדרי העדיפויות של מיקרוסופט כאן-היום, שחלפו מחר: למכור Xbox Ones, ואז לתמוך ב-DirectX12, אחר כך ב-Xbox One וב-Windows 10 Crossplay, ואז ב-Smartglass, ואז בחנות של Windows. הלחצים הללו הפכו את מה שנתפס במקור כמשחק ניסיוני חופשי למשחק באמצע השכבה והפכו אותו למשהו שנראה ועולה כמו משחק AAA. זו הייתה הוצאה שהמשחק והרעיונות שלו לא יכלו לתמוך, והיא בחלקה הובילה לפטירתו של האולפן.

מיקרוסופט עשויה להיות חברה שהשתנתה מאז אותם ימים, אבל חלק מהלחצים הללו נראים כמו התוצאה הבלתי נמנעת של רכישתם בהרבה כסף על ידי חברה גדולה בהרבה. גם אם הכל ילך מושלם, מה הסיכוי למשחקי נישה נוספים כמו Pillars Of Eternity, Wasteland וHellbladeממשיכים לצאת מהמבנים הגדולים האלה?

אני לא רוצה שזה יישמע כאילו אני בוחר במיקרוסופט ספציפית. לפחות מבחוץ, סגה נראה כאילו הם היו רועה טוב עבור עדר מפתחי המחשבים שהם הרכיבו. הם קנו בעיקר מפעלים - אולפנים שכבר ידועים בכך שהם משחררים איטרציות של אותה סדרת משחקים משנה לשנה - ואז נתנו להם להמשיך לעשות את זה. עם זאת, זה עדיין רע שחברה אחת מחזיקה כל כך הרבה מז'אנר האסטרטגיה. סביר להניח שספורטס אינטראקטיב תמשיך לייצר משחקי Football Manager לנצח בכל מקרה, אבל האם ידעת שהרכישה המוקדמת היא גם יצרה פעם את סדרת NHL Eastside Hockey Manager? זה מת ברגע שסגה רכשה את SI ב-2006, והושמה לזמן קצר למשחק אחד נוסף ב-2015.

וגם אם סגה יאפשר לספורט אינטראקטיב לעשות כל משחק ניהול ספורט שנגזר עליהם שהם יכולים לחשוב עליו, זה היהעוֹדלהיות רע. ביסודו של דבר זה דבר רע שהפירות של כל כך הרבה יצירתיות יתאגדו תחת קורת גג אחת, ושכל כך הרבה יצירתיות תיפגע אם הגג הזה ייווצר נזילה.

התחלתי לכתוב על משחקים באופן מקצועי כבר בשנת 2005, כשהאמצע נפל מתעשיית המשחקים כמעט לחלוטין. המוציאים לאור הגדולים אספו חבורה של חברות, כל השאר נפלו, וכל מה שנותר היה הגדול מאוד והקטן מאוד, ולא הרבה מהאחרונים. זה לא יקרה שוב: כלים טובים יותר והפצה דיגיטלית פירושה שימשיכו להיות חברות קטנות שיצליחו לשגשג ולשרוד. תמיד יהיו יותר משחקים לשחק ממה שהיו אז.

אבל אובדן האולפנים בדרג הביניים מחסל סוג מסוים של משחק. זה היה בערך בזמן הזה, למשל, שאפשר היה לכנות את הסים הסוחף מת. משחקים ברמת נאמנות ומורכבות זו דורשים יותר מקומץ אנשים גם כשהם מיוצרים בתקציב, ואינם דבר בטוח כשמדובר במכירות. רוברט יאנג טען ב-2017 שאנחנו עכשיו בעיצומו שלהמוות השני של הסים הסוחף. הגיבוש המתמשך של הענף הוא חלק מאותה מגמה.

אני לא רוצה להפנות אצבעות או להאשים באף אחד מהאולפנים או המו"לים האלה, כי באמת אני לא חושב שאף אחד מהם עושה משהו לא בסדר. (גם Rock Paper Shotgun נקנתה על ידי Gamer Network אשר נרכשה אז על ידי ReedPop וזה הרבה בתי זכוכית לגור בתוכם.) במקום זאת, אני רק רוצה שאנשים ישימו לב למגמה. סיפורי ה'אינדיפוקליפסה' תמיד מוגזמים; אם בועה התפוצצה, זו בועה שרק אי פעם סיפקה מחסה למעטים מלכתחילה, והדברים תמיד היו קשים. אבל שםהיהרגע קצר שבו מימון המונים, גישה מוקדמת, תוכנת ביניים ותריסר כוכבי לכת אחרים התיישרו כדי לאפשר לקומץ אולפנים בינוניים לפעול בחופש יחסי. זה הוביל לתחייה ז'אנרים נישה, יצירת סדרות חדשות והרבה משחקים מהנים. נראה שהחלון הזה נסגר עכשיו.

אם התוצאה היא שמפתחים חותמים על עסקאות עבור בלעדיות מתוזמנות ואנחנו צריכים להתקין משגר חדש או לחכות שנה כדי לקנות אותו איפה שאנחנו רוצים, אז זה נראה כמו התוצאה הפוטנציאלית הטובה ביותר. האלטרנטיבה, שאולפנים נרכשים על ידי ונהפכים ללחצים של קונגלומרטים עסקיים מסיביים, היא הרבה יותר גרועה. (ושהחלופה לזֶהסביר להניח, שבמקרים מסוימים, אולפנים פשוט נפסל, הוא הגרוע מכולם.)

וכך, בלי להצביע אצבעות ולא להטיל אבנים, אני שמח שלכולם בדאבל פיין יש עבודה, ש-Psychonauts 2 ימומן טוב יותר, ושטים שפר יכול להתמקד תיאורטית יותר בצד היצירתי של יצירת משחקים. אבל גם אני עצוב, מאוד עצוב - והאם לא על זה מדובר ב-E3?