ביליתי למעלה משבעים שעותעמק הכוכבים. בזמן הזה עיבדתי את אדמתי, גידלתי חיות, התחתנתי וילדתי ​​ילד משלי. שדדתי את המעמקים הכי עמוקים של המכרה ונסעתי באוטובוס למדבר. אין יבול שלא גידלתי, אין מוצר מהחי שלא חצבתי או סובבתי. כמובן במשחק כמועמק הכוכביםתמיד תוכל לעשות משהו נוסף. אני יכול להוציא עוד תינוק, לייעל את החווה שלי, או לבנות עוד אסם. אבל מצאתי את עצמי נהיית אדיש מחיי התהילה היעילים שלי. כסף הצטבר בחשבון הבנק שלי בלי שום דבר לבזבז אותו והרגשתי שסוף סוף הגעתי לרמה.

אז החלטתי להתחיל מחדש, ובמשחק שכולו להתחיל מחדש, זה הרגיש מתאים. נופפתי לשלום לחוות ברי ולאוואטר ורוד השיער הקטן שלי ויצרתי את ג'מימה. שערו וערכת הצבעים שלו מבוססים על בת הים הקטנה. כי אני מבוגר לעזאזל ואני יכול לעשות מה שאני אוהב.

חשבתי לעשות דברים קצת אחרת. בעוד שהולי העדיפה כלבים, ג'מימה מעדיפה חתולים. בזמן שהולי עשתה רומן עם הרופא המקומי, הארווי, ג'מימה עמדה לפלרטט עם האמנית חובבת הטבע לאה. האם ניסיון חקלאי של 70 שעות פלוס יעזור לניסיון השני שלי? בוא נראה.

אביב, 1:

כל מי ששיחק אי פעם במשחק Harvest Moon יודע שמורשת החקלאות שלך חייבת להתחיל קודם כל עם מותו של אדם אהוב. עמק הכוכבים עוקב אחר מסורת זו. אובדן סבי השני נתקל באותה תגובה כמו הראשונה: אדישות ורוגז קל. מה הבחור הזה עשה עם החווה שלו? אני מגיע וזה מכוסה עשבים שוטים, בלי חיות, בלי יבולים, איך הוא שרד כל כך הרבה זמן?! הגיע הזמן להופיע על ידי נכדך החובב החקלאי, איש זקן.

אני מציג את עצמי בפני תושבי העיר. זה מוזר להגיד שלום לבעלי השני-להציל ואליו לא מדבר על כמה אני נהדרת. זה עשוי לקחת קצת התרגלות.

סוף סוף אני רואה את לאה, ההתנהגות העליזה והשיער המדהים שלה מאשרים שהיא הילדה בשבילי. זה לא הרודיאו הראשון שלי, אני מכיר את אמנות הפיתוי העדינה שנדרשת במשחקים האלה. אני דוחס את המלאי שלי עם נרקיסים (הוויקי אישר שהיא אוהבת אותם) ומבין את השגרה שלה. דברים נורמליים לחלוטין של משחקי וידאו רומנטיים.

אביב, 2:

הסתובב באזור. ביקר במוזיאון בלי כלום, ומצא ספר ספרייה בעפר. המלח נתן לי חכה ואמר לי "אם זה מריח, זה מוכר". אני דואג לכלכלה ולרווחה התרבותית של העיר.

אביב, 3:

הכרת המפה מבפנים מוציאה חלק מהכיף ממנה במשחק שני. העולם לא נראה כל כך גדול. זה מאפשר לי לאתר את האזורים אליהם אני צריך ללכת ואת נקודות האיתור הטובות ביותר, אבל תחושת הגילוי נעלמה. למרות זאת ציפיתי לזה.

מה שלא ציפיתי היה כמה דברים קשים. הכלים שלי חלשים. הגרזן לא יכול אפילו לפצח גדם. חוסר מוחלט של כספים אומר שאני לא יכול להעמיס על זרעים. שבעים השעות שלי גרמו לי לשכוח את השחיקה הקשה של עשרת הראשונים. גדלתי רך ובצקי על הר הזהב והפרות שלי.

אביב, 4:

לבסוף גדלו 4 ריבועים קטנים של יבולים. קח את הסבא הזה. הקציר שלי של שעועית ירוקה, פרצלונים ותפוחי אדמה יבייש את המורשת שלך.

אביב, 5:

היבולים מצליחים, למרות חוסר היכולת שלי ליצור דחליל עדיין. יש לי חתול שקראתי לו מילדרד אבל נראה שהוא עושה מעט מאוד מלבד להסתובב ולעתים לשכב במצב שגורם לו להיראות מת.

דיברתי עם אלכס, הג'וק הסטריאוטיפי, ליד אזור מגודר מוזר עם "כלב" שאני לא יכול לראות. במקום זאת ראיתי רק עיניים אדומות זוהרות מגיעות מתוך קופסה. חָשׁוּד. אלכס שאל אותי אם יש לי "מכנסיים" חדשים ואמר שאני בטח "עושה משהו נכון". למה הוא מתכוון בזה? האם כישורי החקלאות המעולים שלי כבר באים לידי ביטוי מהבחירה בג'ינס שלי? אני רושם להימנע מאלכס ו"כלב" מפחיד בעתיד.

אביב, 6:

ראש העיר הראה לי את המרכז הקהילתי המוזנח. אני לא מופתע שהיא נטושה מכיוון שהעיירה מורכבת מכשלושים איש. נראה שאף אחד מהם לא מתגעגע למרכז הקהילתי. אני חושב שראש העיר מנסה להאשים אותי בשיקום הבניין כדי שיוכל לקצור את הפרסים ולהיבחר לקדנציה נוספת. עַרמוּמִי.

אחרי שהשקעתי שעות בטיפוח חברויות בשמירה האחרונה שלי, אני לא באמת יכול להביא את עצמי להתעסק בזה שוב. אם זה בגלל שיש חוסר בפיתוח דמויות מה-NPC או בגלל שהפכתי לפסיכופת אבן, אני לא בטוח. אני מוצא את עצמי בוחר באפשרויות הסרקסטיות בשיחות עם מעט התייחסות לחברות, רק כדי לראות מה יקרה. אולי זה מה שעושה לך ללכת מהכל לכלום.

אביב, 9:

המשחק כל הזמן אומר לי שכבר נתתי ללאה שתי מתנות השבוע ו"זה מספיק". שכחתי שזה קורה. עמק Stardew כמובן לא מבין איך עובדות רומנים במשחק. אתה מדבר איתם כל יום ועורם להם מתנות עד שהם מתאהבים בך אוטומטית. ובכן, זה שאני לא יכול לדחוף לה נרקיס ברציפות לא אומר שאני לא יכול לאתר אותה ולדבר איתה כל יום.

אביב, 11:

העליתי את מיומנות החקלאות שלי. עכשיו יש לי דחליל חדש שנבנה ושומר על שש חלקות היבול שלי. אני ברמת חקלאות 1. זו עוד רמה חקלאית אחת ממה שנראה היה לסבא. אם הדחליל היה יכול לתת לי תנועות גבוהות, אז גם עכשיו.

אביב, 13:

זה היה פסטיבל הביצים היום, יש ציד ביצים לילדים והרבה אוכל. בשמירה האחרונה שלי זכיתי בו כל שנה, והייתי בטוח שהכישורים שלי יצליחו להצליח. תכננתי להרשים את לאה ביכולת שלי לדחוף ילדים קטנים מהדרך ולאסוף ביצים מצוירות קטנות. רק משהו הפריע: אביגיל. הבחורה המעצבנת "אוי, אני כל כך מוזרה" שכולם פשוט אוהבים. היא זכתה בתחרות הביצים ואני נסוגתי לחווה שלי כדי ללקק את הפצעים שלי. אביגיל מוכנסת במהירות לרשימת האויבים.

אביב, 14:

חשבתי שאני צריך להילחם בין העשבים השוטים והסלעים בחווה שלי כדי לחקור קצת. נתקלתי בדבר מוזר של מקדש בצפון מערב. היה עליו פיסת נייר. לא זכרתי את זה מהמשחק הראשון שלי, כך נכתב;

'ג'מימה-
חכה לשובי בשחר שנתך השלישית.
-סָבָּא'

צמרמורת קרה עוברת בי. סבא המת שלי הזהיר אותי באופן מבשר רעות שהוא מתכנן לרדוף אותי. אני חושש שאולי זה בגלל האופן שבו צחקתי על היעדר המוחלט שלו בכישורי החקלאות עד לדחליל. אני מזכיר שבעמק סטארדיו אי אפשר לסמוך אפילו על המתים.

אביב, 17:

הופעלה סצנת גזירה שבה היה מעורב לינוס, האיש שגר באוהל מחוץ לעיר. זה רגע מרגש במשחק. חשבתי אחורה לשעות שהקדשתי לשמירה האחרונה שלי והבנתי שאף רגע אחר לא עלה על הסצנה הזו מבחינת בניית הדמות. כמעט שכחתי מזה, מכיוון שהרחבת החווה שלי דחפה את הדמויות שמסביב לאחורי מוחי. זה מאכזב שרמת הרגש הזו לא באמת חוזרת אחרי זה.

אביב, 18:

נתתי ללאה כל כך הרבה נרקיסים, גם אם הכלל "רק שתי מתנות בשבוע" הפריע לי לתכניות.

הפעילה סצנה בביתה שבה עודדתי אותה לארגן יריד אמנות. הצליח להימנע מהאופציה שקודמת לה "(מצמרר)". רק למקרה שהשחקן לא מבין שלבקש נשיקה באופן מוחלט זה ממש לא הולם.

היא בטח כל כך מאוהבת עד עכשיו.

אביב, 19:

הסתכלתי בביתה של לאה, מצאה ספר שאומר 'איך מתמודדים עם אנשים שתלטן'.

אולי אצטרך לחשוב מחדש על האסטרטגיה שלי.

אביב, 24:

זה היה הפֶּרַחלרקוד היום. פסטיבל שבו הרווקים המקומיים עושים ג'יג קטן ונחמד מוקף בכמה פרחים. בהצגה הראשונה שלי לא הצלחתי לרקוד עם היפה שלי בשנה הראשונה. הפעם חשבתי שהמסירות והיכולת שלי להימנע מאופציית ה"(מצמררת)" יגרום לי לרקוד עם לאה.

היא אמרה שלא.

היא רקדה עם הסופר אליוט שחי על חוף הים ולא עושה כלום. עמדתי בפינה כשהלב שלי התנפץ.

אליוט נוסף לרשימת האויבים.

אביב, 26:

החווה שלי מתרחבת היטב. סוף סוף הצליח לבנות הפיכת עוף. קניתי שתי תרנגולות וקראו להן על שמםOverwatchתווים. אני חושב ש'אלמנה' הוא שם נהדר לאפרוחה קטנה.

לקח לי כמעט עונה שלמה רק לבנות את לול התרנגולות הבסיסי, אבל נהניתי מהעבודה הקשה הרבה יותר מאשר שיש לי ערימות של מזומנים עם מעט מה לעשות.

זו העונה הראשונה שלי שהושלמה. חיי היוקרה שלי גרמו לי לשכוח עם כמה מעט אתה מתחיל וכמה זמן הכל לוקח יותר, אבל זה מה שמאוד נהניתי בלחזור. סוף סוף בונים הפיכת עוף, מסתכלים מה נדרש כדי לשדרג וצועקים "כמה?!" במקום להיות מסוגל לעשות זאת באופן מיידי. כן, תחושת הגילוי נעלמה, והדמויות לא מעניינות אותי כמוהן, אבל בכל זאת היה כיף לקבל החלטות שונות וללכת בדרכים שונות. גם הניסיון שלי שבעים שעות לא עזר לי כמו שחשבתי שזה יעזור, וזה דבר נהדר. זה גרם לחזרה להרגיש רענן, במקום לדרוך על אדמה ישנה. אז אולי החווה של ג'מימה מצטברת לאט לאט, חיי האהבה שלה חסרי סיכוי, וסבה המת מאיים עליה; אבל נהניתי מכל רגע.