אני סומכת את דרכיספונקי[אתר רשמי], מנסה לקרוא על הפריסה של כל מערה אקראית. זהירות לא תמיד מולידה הצלחה, ואני רק לעתים רחוקות מגיע לרמות הקרח, שלא לדבר על נוף הגיהנום שמתחת. זה מייסר וממריץ להתחיל בוקר שישי עייף בצפייה בריצת מהירות שקובעת שיא עולם חדש - מההתחלה ועד הסוף ב-3:44. הרץ הוא D Tea והוא מנפץ את השיא הקודם של 3:52 לסיום אמיתי. בנוסף להיותו הישג מרשים, כמו רוב הדבריםספונקי, היא חושפת את פעולתן של המערכות השונות - מהזעם של בעלי החנויות ועד לסידור האריחים - בדרכים חדשות מרתקות.
לתפוס טלפורטר כל כך מוקדם זה מכת מזל ואני נרעד לחשוב כמה ניסיונות לשבור את השיא נכשלו כי אחת הרמות המאוחרות יותר הוציאה איזה שילוב מופרך. אני מודה בשמחה שמכשיר טלפורטר לא יעזור לי בכלל - סביר יותר שאני אכנס לדרך הנזק מאשר לצאת ממנו. אני גם לא מסוגל להתמודד עם בעלי חנויות עם הרבה ביטחון וסטייל כמו D Tea. אני תה חלש. תה קר. תה הבנאי מיד לאחר שברי טיח ואסבסט יורדים לתוכו.
הייתי מבולבל מהיעדר בעלי חנויות זועמים ברמות המאוחרות יותר, אבל נראה שהם דה-אגרו ("מצננים את השעועית שלהם") אם אין אלימות כלפיהם על פני שלוש קומות. העובדה שלא ידעתי את זה מראה עד כמה הידע הספונקי שלי חלש בעצם.
