האם שיחקת?הוא זרם אינסופי של המלצות למשחקים. אחד ביום, בכל יום בשנה, אולי לכל הזמנים.

נכתב על הרבהניירות, בבקשה[אתר רשמי] והנושא הפוליטי שלה. זה מרגיש כאילו לא כל כך נכתב על איךכֵּיףזה להיות סוכן בקרת גבולות במדינה טוטליטרית.

זה לא איזה פיסת ניאו-ריאליזם עלוב שהמורה שלך גורם לך לצפות בשיעור היסטוריה. Papers, Please הוא משחק משעשע על מידע; לגלות אותו, לשמר אותו, ולהחיל אותו באופן שגורם לך להרגיש חכם כאשר אתה עושה את זה נכון. יש סיפוק בלימוד המסמכים שנמסרו לך, בחקירת האנשים מחוץ לתא שלך ובתפיסתם בשקר.

המטא-משחק, שמעודד אותך לאזן בין הצלחה לכישלון מכוון כדי להרוויח מספיק כסף כדי להאכיל את המשפחה הבלתי נראית שלך, מגביר את המתח והוא, כן, סתירה מעניינת מבחינה אתית. אבל אתה תבין את הנקודה די מהר. מה שגורם לי לחזור ל-Papers, Please - ומה שגורם לי לשמח שיש מצב אינסופי - הוא התענוג הפשוט של טיפול במסמכים, חוקי סריקה ולחיצה על כפתורי ממשק עבים כשאני מחליט.