באתי לשחקללא שוורים[אתר רשמי] מיד לאחר סיום סדרת פודקאסט בשםההודעה. המסר הוא בעצם מחזה רדיו בן שמונה חלקים. המסתורין המרכזי שלו כרוך בשידור מוזר, אולי מהחלל החיצון, שנראה שהוא נושא עמו קללה. אם לא הקשבת לו הייתי ממליץ עליו.
הסיבה שאני מעלה את זה לפני שאספר לכם משהו על המשחק היא שאני מרגיש שאוקסנפרי בעצם קרוב יותר לסוג כזה של משחקי רדיו מטרידים או מעט מצמררים שעמוסים בסיפורים בין אישיים עדינים מאשר למשחקים אחרים שאני. שיחקתי. אני גם חושב שחלק מהסיבה שכל כך נהניתי מזה היה שהתייחסתי אליו באותה צורה, נתתי לדמויות לפטפט ולסיפור להתגלגל במקום שבו הייתי עלול להיות חסר סבלנות.
אז בואו נדבר על Oxenfree. Oxenfree הוא סיפורה של קבוצת חברים ומעין חברים שיוצאים למסיבת לילה על אי בודד. אחרי משחק מביך של אמת או סטירה (זה אמת או חובה אבל עם אפשרות סטירה ישירה במקום חובה) חלק מהקבוצה, כולל הגיבור, אלכס, הולכים לחקור מערה סמוכה. במערה יש מגדלים קטנים העשויים מסלעים מאוזנים זה על גבי זה והשמועה היא שדברים מוזרים קורים כשאתה מכוון את הרדיו האנלוגי שלך מולם. אבל, אחרי יותר מדי התלבטויות, אתה מצליח לפתוח קרע והערב הופך פתאום לאפשרות שונה מאוד, הרבה יותר אפלה.
אתה תבלה הרבה זמן בשיחה, או כשאתה חוצה את המיקומים השונים - המאוירים להפליא - באי או כשאתה מנהל משא ומתן על המפגשים השונים שהסיפור מעלה. שיטת האינטראקציה היותר יוצאת דופן ב-Oxenfree היא על ידי כוונון רדיו. האזנה לתדרים שונים תעזור לך למצוא קטעי סיפור, רמזים וגם לפתוח אזורים. זה מגע ממש מסודר ומתחבר היטב לתעלומת האי המתפרקת במקום לתת לך חבורה של חידות לעצור ולפתור. יש לי גם אהבה אמיתית לאפקטים תקולים, כך שההתלהבות הכוונון הייתה מקור תמידי להנאה ולצילומי מסך.
המעבר על האי הוא הדבר שאני חושד שהייתי מתוסכל ממנו בכל משחק אחר, אבל אלמנט השיחה שינה אותו. דיאלוג צץ כשחבריי ואני התרוצצנו למעלה ולמטה, גם בונים את היחסים ביניהם וגם נכנסים לסיפור הרקע. זה הרגיש כאילו כל מסע הוא סדרה של תגליות זעירות או ענפי זית קטנים שהוצעו ואתה יכול לבחור לקחת אותם או לא.
לא חזרתי לשחק את המשחק אז אני לא יודע מה מידת הווריאציה שיכולה להיות לך באלכס ובאינטראקציות שלה. מה שאני כן יודע הוא שדמות הבסיס היא מסוגלת וחכמה ואז בחרתי אפשרויות ידידותיות או מקבלות בדרך כלל, גם כאשר דמויות אחרות היו מרושעות או פוגעניות. אני לא לגמרי מרוצה מזה כי זה היה יותר בגלל שאני, השחקן, שנאתי קונפליקטים בחיים האמיתיים. כשגיליתי יותר על אלכס התחלתי להרגיש שאולי היא הייתה פחות מתחייבת. אני שוקל פתרון שבו היא יכולה להביע יותר כעס ולהיות אנוכית יותר. זו תחושה מוזרה - שלא ממש עשית נכון על ידי דמות בדיונית.
השיחה הייתה גם מדי פעם מקור התסכול שלי. אהבתי את זה כשזה זרם, ואהבתי איך בשיחות המזדמנות אתה יכול לבחור לשמור על שתיקה ואפשרויות הדיבור פשוט יתפוגגו. שיחקתי כל כך הרבה משחקים עם דיאלוג חסר ברק ו-Oxenfree הוא תענוג בחזית הזו. מה שלא אהבתי זה שבשיחות מסוימות בחירה באופציה תנתק את האדם השני או שפשוט תדבר עליו בלי להתכוון. שיחות אחרות יאפשרו לך לבחור באפשרות ואז הקו הקולי יופעל כאשר האדם השני הפסיק לדבר. אני לא סולד מהפרעות - הן למעשה הוסיפו עוד מימד מעניין לצ'אט, אבל הבלתי צפויות לכאורה של המערכת ההיא הובילה לרגעים מנוקדים לאורך המשחק שבהם כיביתי בטעות שיחה או פספסתי את מה שהדמות השנייה אמרה כי הייתי מדבר כשבאמת רציתי לחכות. היו גם כמה רגעים לקראת הסוף שבהם בחרתי אופציית שיחה סתמית והמשכתי ללכת רק כדי לעורר דיאלוג עלילתי ולגרום להם לשחק אחד על השני בצורה לא מובן.
הסיפור לקח לי בערך ארבע שעות לסיים ונוטה לכיוון מצמרר או מטריד ולא מפחיד. אם זה היה מפחיד כנראה שהייתי זורק את מפתח ה-Steam בחזרה לפניו של אדם ומסתתר מתחת לשמיכת פוך לכמה שעות. אהבתי איך זה נפתר (או לפחות אהבתי איך פתרתי את זה) ואיך זה היה בקצב. זה התאחד בצורה נקייה וזה בעיקר שימש לתמוך בחלק החזק ביותר של המשחק שהוא גילוי/בניית מערכות היחסים האחרות הללו.
Oxenfree היה תענוג בלתי צפוי עבורי. אווירה, יפה ועם יכולת להרגיש קשרים אמיתיים בין הדמויות שלו.
