אתה יודע מתי משחק מקסים את הגרביים ממך ברגע שאתה מוחא עליו כפיים? חידה הצבע ולחץאבודים במשחקהוא אחד מהמשחקים האלה בשבילי. הוויזואליה המצוירת התוססת שלו משכה את תשומת ליבי מיד כשדגמתי אותה לראשונההדגמה של Steam Next Festמוקדם יותר השנה, ואני שמח לדווח שהמשחק המלא, שיצא היום, שובה לב בדיוק כמו שהיה אז.

הוא מספר את סיפורם של טוטו וגל, זוג אחים סוערים שמגיעים הרחק מהבית לאחר שהלכו לאיבוד בתוך עולם פנטזיה של דמיונם. אם הם לא ימצאו דרך חזרה לפני רדת הלילה, הם יהיו תקועים שם לנצח. סיפור הרפתקאות קלאסי לילדים, במילים אחרות, אבל כזה שמאוד מתענג על תחושת המשחקיות שלו. במהלך ההרפתקה בת ארבע השעות המוזרות שלהם, הם יפגשו מפלצת נלחמת בצפרדעים ביער חשוך, שחפים משחקי לוח בים הפתוח, מכונאי אורקים במדבר עצום ואפילו כבשה שאוהבת מתכות כבדות על צף. אי בשמיים כשהם עושים את דרכם הביתה לחדר ילדותם המבולגן. כל זה יוצר כמה תפאורות תמוהות בלתי נשכחות, אבל שימו לב: אם אתם מתכננים לשחק את זה עם קטנטנים, אז בהחלט תזדקקו למבוגר מנוסה בפאזל בתערובת, מכיוון שחלק ממחשבות המוחות שלו לא ממש כמו ילדים -ידידותי כפי שניתן לצפות.

לרוב, Lost In Play הוא תעריף טיפוסי של משחק הרפתקאות. כשאתם מעבירים את טוטו וגל דרך התערובת הגחמנית של נופים פולקלוריים, תתקשרו עם הסביבה ועם צוות הדמויות הצבעוני שלה כדי לאסוף כל מיני חפצי פאזל. צפרדע עשויה להזדקק לפותחן שימורים כדי לאכול את אוכל הזבובים הטעים והמשומר שלו, למשל, בעוד שדדון טורדני עשוי לרצות שתאסוף ארבעה ברווזי גומי עבורסיבותלפני שהוא יסכים לתת לך לעלות על החסידות הענקית שלו בניסיון להטיס אותך הביתה. נקודות האינטראקציה מסומנות כולן בבירור כאשר אתה מעביר את העכבר על פני המסך, אם כי באופן מפתיע, למעשה זה הרגיש טבעי יותר לשחק כאן עם משטח משחק (שזו גם הקלט המומלץ מהמפתחים).

עם זאת, לא משנה מהי שיטת האינטראקציה המועדפת עליך, לחיצה על הנקודות הללו תעזור לך להתחיל לחבר את מה שכולם צריכים. הדמויות כולן מדברות באותו ג'יבריש מופרך ב-Lost In Play (מה שבאופן מפתיע נעים על האוזניים, הכל), אבל תשמחו לשמוע שכל בקשה מלווה גם בסמלים ציוריים פשוטים של הפריט המדובר. פירוש הדבר שלעולם לא נשאר לך לתהות מה עליך לעשות הלאה, או איזה אובייקט הולך לאן, מה שמאפשר למשחק לעקוף באלגנטיות את התקלה של משחק הרפתקאות עתיק יומין של לזרוק הכל על הקיר ולראות מה נדבק. זה גם שומר על דברים נחמדים ופשוטים גם עבור כל צעירים שאולי משחקים.

אבל זה לא רק התאמת יתדות מרובעות עם חורים מרובעים ב-Lost In Play. כדי להשיג פריטים מסוימים, תצטרכו להשלים תחילה כמה חידות לוגיות בסגנון פרופסור לייטון, בין אם זה רעיית כבשים לריבועים ספציפיים, או להערים על מפלצת על ידי הובלתה במבוך. רובם פשוטים יחסית, במיוחד כשהם מקדימים את ההדרכה האישית שלהם, אבל חלקם נשארים מעט מעורפלים בהצגתם, וההסתמכות של המשחק על תמונות על פני טקסט לא תמיד הצליחה להעביר כמה מהניואנסים העדינים שלו. יש גם משחק קלפים שלם לקראת סוף ההרפתקה של טוטו וגל שפשוט דוחף אותך ישר פנימה בלי שום הסבר.

לזכותם ייאמר, המפתחים Happy Juice Games מספקים לשחקנים שפע של כלים לעזור ברגעי משבר - בנוסף לכפתור מידע שפועל כתזכורת להדרכה נגישה תמיד לאופן פעולת הפאזלים, יש גם כפתור רמז שתוכלו להתקשר אליו בכל מקום. זמן, ואפשרות איפוס מיידית אם בסופו של דבר אתה משתבש או רואה את עצמך לא מצליח לנצח במשחק דמקה מול אימפקט יער ערמומי במיוחד. ולמען ההגינות, בקומץ המקרים שבהם אכן נתקעתי, כפתור הרמז הספיק בדרך כלל כדי להפנות אותי לכיוון הנכון. אבל זה גם גרם לי לתהות איך ילדים עשויים להסתדר באותו מצב - במיוחד אם אין להם מבוגר שימושי שמשחק לצדם.

זה מתח מוזר למשחק שנראה ומרגיש כל כך מסביר פנים עבור שחקנים צעירים יותר במקומות אחרים, אם כי אני צריך להדגיש שהמצבים האלה היו מאוד יוצאי דופן ולא הכלל. בסך הכל, חידות ההיגיון של Lost In Play הביאו תחושה מבורכת של גיוון לסגנון הפנטסטי של הגמישת המוח של משחקי הרפתקאות, וכמעט כולם התבוננו גם על מה שקורה בפועל בסיפור. אף אחד מהתקצירים של לייטון 'זה מזכיר לי פאזל!' גובים כאן, לא אדוני. היו אולי פאזל אחד יותר מדי לטעמי (וכולנו יודעיםאיך אני מרגיש לגבי אלה), אבל אלו היו הרגעים היחידים ש- Lost In Play חש בסכנה לחזור על עצמם. כל השאר הרגיש רענן ושונה.

אבל בכנות, מי יכול להישאר כועס על ויזואליה שופעת ומפוארת שכזו? Lost In Play הוא באמת הדבר הכי מדהים שאפשר לראות כשהוא בתנועה, וההיסטוריה של המפתחים בתעשיית האמנות והאנימציה ממש זורחת כאן. כל אינטראקציה ממומשת להפליא עם חוש הומור תוסס, והיא מלאה בפרטים אגביים שגרמו לי לגחך כמעט ללא הפסקה בזמן ששיחקתי. זה באמת מרגיש כאילו אתה משחק קריקטורה אינטראקטיבית - לא רק באופן שבו היא מוצגת, אלא גם איך השלבים השונים שלה מחולקים כולם לנתחים תמוהים של 15-20 דקות בקלות לעיכול. זה עוזר לשמור על הקצב בהרגשה זריזה וקלילה, ועד שהחזרתי את הילדים האלה הביתה, כל תסכולי היגיון שהרגשתי היו כמו מהמורות קטנטנות בכביש, שנראו היטב במראה האחורית שלי.

אם כבר, התאכזבתי יותר מכך שכל המקומות האקזוטיים האחרים שנצפו בטריילר לא היו, למעשה, שלבים ניתנים להפעלה, אלא פשוט חלק מסצנה שמתנהלת כשהילדים מתקרבים הביתה.אֲנִירציתי לקפוץ מבעד לבה ולשלוף גדילים מהבוהן של ענק, לא לראות את זה מתנגן מולי, לעזאזל, אבל היי, זה צוות מפתחים קטן, הבנתי. אפילו בלי עצירות הבור הנוספות האלה, Lost In Play היא עדיין הרפתקה מתגלגלת בפני עצמה, ופשוט הדבר הכי מקסים לבלות איתו את אחר הצהריים. ההיגיון משתבש בצד, אני עדיין חושב שזה משחק נהדר לשחק עם ילדים - רק היה מוכן להשתלט על חלק מהפאזלים אם כן. בסופו של דבר, Lost In Play זה כמו להתכרבל עם ספר טוב, וכעבור ארבע שעות פתאום תתהה לאן נעלם הזמן.