בפרק השלישי של דרמת העשרה של Dontnod Entertainmentהחיים מוזרים[אתר רשמי], הכל משתנה. עכשיו, כשהפרק יצא בטבע כבר כמה ימים, פיפ, אדם ואליס התאספו כדי לדון בתנודות הזמניות ובמערכות היחסים הסלעיות.

אם עוד לא שיחקתם, הפנו את עיניכם - יש ספוילרים עד לרגעים האחרונים.

צִפצוּף:וואו. זו הייתה התגובה העיקרית שלי. ואז היה עוד קצת בדרך לנתח את זה ואז גם חשש. איך לעזאזל נתחיל עם פרק 3?

אָדָם רִאשׁוֹן:האם להתחיל מהסוף ברור מדי? האם הסוף מאפיל על השאר? גם אני עשיתי WOAH אבל אז הרגשתי קצת מאוכזב כי ה-WOAH לא היה כל כך מספק כמו הבכי הקטן בסוף הפרקים האחרים. אני לא בהכרח אדם WOAH. אני אוהב את זה יותר אחרי כמה ימים של חשיבה ומה לא.

מי רוצה להסביר בדיוק מה קורה? או מה זה אומר? או שאעשה את זה?

אליס:וואו, נלי. בפרק 3 ניתן לראות את מקס מתרוצצת עם קלואי, ואני מניח שגם מקבלת את הכוח לנסוע הרבה, הרבה לפני שהיה לה את הכוח על ידי התמקדות בצילומים. תיאוריית הכאוס שכולם ממלמלים עליה במשך שלושה פרקים מגיעה דרך הכל כשמקס עוצר מאביה של קלואי לנסוע במכונית שהרגה אותו, משכתב את ההיסטוריה כדי שהוא יהיה חי בהווה ותששש, אלוהים, קלואי היא לא ממש פאנקיסטית זועפת אלא ב- כיסא גלגלים.

צִפצוּף:זה האחרון הוא החלק היחיד שגורם לי קצת אי נחת - כאילו, עדיף ללכת לאנשהו שקולה עם הגילוי הזה במקום להתייחס אליו כאל טקטיקה של הלם, אתה יודע?

אָדָם רִאשׁוֹן:נראה לי שאני זוכר שהרגשנו כך לגבי היבטים מסוימים של פרק שני. לא בדיוק אותו הדבר אבל יש חשש מציק שחלק מהאירועים הדרמטיים הם שם בגלל הלם ודרמה, אבל אין להם שום השפעה מעבר לגורם ה-WOAH. וכמו שעשיתי בפעם הקודמת שדיברנו עלהחיים מוזרים, אני הולך להבהיר מיד שאני מאוד נהנה מזה וחושב שזה די מעולה, כי כנראה אשמע כאן לפעמים כמו עצבני ענק.

זה לא עוזר שתיאוריית הכאוס בתוספת Big Bad Butterfly Fuck Up מזכירה לי את הסרט ההוא של אשטון קוצ'ר, שאני ממש ממש לא אוהב. אבל גם לא אהבתי את הקטעים בסרט ההוא שבהם אשטון צחקה - אני אוהב את העפרונות ב-Life Is Strange. בהחלט הייתי משחק בו אם המסע בזמן והזעזועים לא היו שם. זה עושה אופי טוב.

צִפצוּף:כן כן. אני גם רוצה לרשום את ההנאה והחיבה שלי ל-Life is Strange - במיוחד האפיון. זה המשחק היחיד שאני זוכר ששיחקתי בו אני מזהה חלק משמעותי מעצמי בדמויות. זה תערובת של קלואי ומקס אבל זה משהו שמעולם לא היה לי במשחק לפני כן. בטח לא ברמה של נערות אינדי.

אליס:פיפ ואני עדיין לא קבענו מי מאיתנו הוא המקס בחברות שלנו ומי זאת קלואי.

צִפצוּף:למרות שהיה לי רגע מצער בזמן משחק שבו הבנתי שהתלבושת של רייצ'ל שמקס שאל הייתה פחות או יותר בדיוק מה שלבשתי באותו הרגע. חולצה משובצת אדומה, סקיני ג'ינס שחור. כמה מביך.

אָדָם רִאשׁוֹן:אני בהחלט מקס. והקלדת "מקס" גורמת לי לדמיין חידוני באזפיד איומים לגבי איזו דמות כולנו. אף אחד לא צריך להיות וורן. למעשה, אני לא רוצה להיות אף אחד מהחבר'ה ואני לא חושב שאני כמו אף אחד מהחבר'ה. אבל אני מספיק כמו מקס כדי שנפגעתי בצורה מטופשת כשפיפ זרק בשלב מוקדם את סדרת הזיונים החביבה של מקס. זה היה לפני שהיא באמת דפקה את רצף הזמן - בשלב זה, זה כבר לא חביב. לשפוך כל משקה זה בסדר. זהו אסון.

אליס:בפרק 5 אתה מציץ באחת מההצצות הגסות האלה במחשב של וורן, ודף ה-Fauxcebook שלו מלא בהתלהמות על 'the friendzone'.

צִפצוּף:אני כל הזמן מנסה לקרר אותו אבל זה מרגיש כאילו זה היבט אחד של המשחק שבו דונטנוד פשוט לא מרשה לי. התעלמתי מהקומונים שלו אבל אז לא הייתה אפשרות לא לתת לו להחזיק אותך בסוף פרק 2. לפחות הוא הסתדר עם הבחורה האחרת הזו כשזיין את ציר הזמן טוב ונכון.

אליס:אני מניח שזה נוגד את האילוץ של דמות די מוגדרת. זהוכָּזֶהדבר מקסימום לעשות. מי שמקס תהיה עכשיו, בחייה החדשים כחלק ממועדון הוורטקס. לא אדם או חיים שהיא תזהה, לא הייתי חושב. מי זה כבר מישהו? קלואי נראית מאושרת יותר וזה כנראה טוב ובכל זאת...

צִפצוּף:האם נחזור קצת אחורה? זה גם עשוי לתת לנו הזדמנות להעריך איך אנחנו מרגישים לגבי היכולת של דונטנוד להתמודד עם הנשורת מאירועי הלם גם כן, בהתחשב בפרק 3 כשכולם מנסים להתמודד עם ההתאבדות או ניסיון ההתאבדות של חברתו לכיתה של מקס, קייט.

אָדָם רִאשׁוֹן:אני חושב שהמתח בסיפור הוא שהסיפור של קייט עושה שתי עבודות נפרדות - זה דבר בפני עצמו, אבל זו גם שיטה שבאמצעותה אנחנו בוחנים את גבולות הכוחות והיכולת של מקס להשפיע על העולם (עם ו ללא הסמכויות הללו). ברור שככה כל פעימה בסיפור עובדת במידה מסוימת, אבל אני כן מרגישה שהחיים מוזרים עושים שני דברים טוב מאוד אבל לא מצליחים לשכנע אותי שהם צריכים לגעת אחד בשני.
יכולתי להקדיש זמן רב לחשוב על ההשלכות שיש למערכת הכוחות המורחבת - עם המסע לתצלום בסוף הפרק - וזה מעניין ומהנה, אבל אני לא בטוח אם זה מוסיף להבנה או להערכה שלי לגבי המסתורין או היומיום האמיתיים שאני נהנה מהם במשך רוב הזמן שאני מנגן. אני לא אומר שזה חייב כדי שהמשחק יצליח אבל אני לא מרגיש שהכל מסתדר כמו שהייתי רוצה.

צִפצוּף:אהבתי מאוד שמקס מבלה זמן במחשבה על מה שקרה עם קייט והאם היא ראויה לתווית ה"גיבורה" (קייט גרה בשלי) ושדמויות אחרות מושפעות - המשקה העיקרי, למשל. משהו שמטריד אותי קצת עכשיו זה שאני לא זוכר שראיתי את קייט במונטאז' הזה בסוף פרק 3 עכשיו כשהכל השתנה אז זה אומר שכל מה שעשית על הגג הוא איכשהו חסר משמעות בשלב הזה?

אָדָם רִאשׁוֹן:אולי אני חושב על זה לא נכון אבל הנחתי שיהיה אתחול די מהיר לקו הזמן המקורי (?) בפרק 4. אני לא רואה את הבורר הגדול נמשך זמן רב.

אליס:אני חושד שנישאר בסביבה מספיק זמן כדי להרגיש נורא על כך שנרצה את ציר הזמן הישן ואת החבר הוותיק שלנו בחזרה.

צִפצוּף:אני כבר עושה - אני ממש מתגעגע לקלואי בעלת שיער כחול. היא הייתה חברה שלי. אבל גם כל כך שבור ועם אבא שלה נהרג אז אני מרגיש אנוכי על כך שאני רוצה את ציר הזמן הישן בחזרה.

אליס:מקס מודה ל-NuChloe "יש לי מתנה: כוח קסם שירצח את אבא שלך, יוציא אותך מבית הספר, ויאכף אותך עם אבא חורג פרנואיד."

אָדָם רִאשׁוֹן:אני בטוח שהוא נהג אוטובוס טוב יותר מאשר מאבטח.

יש עוד משהו שקורה גם כן - הדברים האפוקליפטיים. חלק ממני מצפה לגלות שריצ'ל הייתה עוד גלגול של מקס שנקרע על פני קווי זמן ושהם מתערבים כל כך הרבה זמן, נכנסים והחוצה בלולאה, שהכל קורס סביבם. ולווייתנים. וגם ציפורים מתות. כִּי. יש הרבה דברים שקורים ואני לא יכול להחליט אם אני אוהב את זה שעדיין יש זמן לבריכות שחייה ושקט או שזה רק סימני פיסוק בסיפור מדע בדיוני שבסופו של דבר אהיה מבולבל ומעט עצבני. אני מניח שזה טוב שאני צועד בשמחה לקראת הסוף אשר יהיה.

אליס:האסון הוא הגלגל השלישי בשבילי. כמעט כל מה שעשינו היה על ידידות ומסתורין בעיירה קטנה. מדי פעם מקס מזכיר "אה, אני מניח שיום שלישי מגיע הוריקן?" ואז נחזור לבלות בחדר שלה. אני מניח שהאסון יסתדר בסדר בסופו של דבר, אז מה שלא יהיה.

מה שקורה לאנשים הרבה יותר מעניין אותי. האסון לא יכול להיות במשחק בכלל ולא הייתי מפספס כל מטרה נרטיבית שהוא משרת - המסתורין של רייצ'ל אמבר יש לו כל כך הרבה יותר לב, וכל מה שקורה עם ציר הזמן החדש הזה (והפרעות הכוח בפרק 2) מזהיר מפני התערבות.

אָדָם רִאשׁוֹן:הוריקן הוא הבגרות וסוף התמימות. או ה-hard-on של וורן בסופו של דבר (גם שם של להקת מתמטיקה רוק סבירה מאוד). אני מצפה לפרק הבא יותר מכל אחד מהאחרים עד כה, כי הכותרת לבדה גורמת לזה להיראות כאילו היא תניע את תעלומת רייצ'ל. זה מה שאני רוצה.

צִפצוּף:מישהו מכם חפר בתיאוריות המעריצים?

אליס:לא במעט! אני אוהב לקחת דברים כמו שהם באים אבל משתדל לא להיות אובססיבי לגבי העבר או לשער על מה שעתיד לבוא. ככה אני חי את חיי. וגם למה אני לגמרי שמח לא לסיים את Twin Peaks, תוכנית שאני מעריץ וראיתי רוב שש פעמים.

אָדָם רִאשׁוֹן:טווין פיקס הולך לזבל לזמן מה. יכול להיות שעשית את הבחירה הנכונה, גם אם זה היה במקרה תאונה! קראתי כמה תיאוריות של מעריצים הבוקר, בעיקר בגלל שניסיתי לזכור או לגלות שמות של שירים שנעשה בהם שימוש ונקלעתי ל-reddit ואז זה היה כמו להיות לכוד בתוך שיח של עצים, עם רעיונות של אנשים דוקרים בי. זה היה חיזוק. ומטומטמים, בסך הכל.

האם מישהו מכם מתלבט עם הרעיון הבסיסי של הצגת ההיבט החדש הזה או הביטוי של מטרד הזמן של מקס כל כך מאוחר ביום? אני אוהב את זה שהוא פותח עוד פחית של יצירות אבל זה מרגיש כאילו הוא דרס כמה מהמבוססים... אני לא רוצה להגיד 'חוקים' כי אני לא תלוי ב-NOT-SCIENCE מכולם של זה...אבל זה מרגיש כמו ביג דיל שלא בהכרח ישאיר מספיק מרחב שקט בפרקים האחרונים. הרבה לסדר עכשיו.

אליס:אני אוהב שמקס נשמר על בהונותיה. פרק שלישי ראה אותה באמת מתמודדת עם החזרה קצרת הטווח שלה, מושכת טריקים חכמים כמו יצירה, פיצוץ ואז ביטול פצצת ספר בישול של אנרכיסט כדי לעבור דרך דלת נעולה. הרגשתי די אחראית על הכוח של Groundhog Daying, חבטה והתחמקות משומרים. ואז הכל שוב מסתבך.

תעלומת רייצ'ל אמבר יכולה להיות די פשוטה לסיכום (לעזאזל, טווין פיקס יכלה להתמודד בצורה משביעת רצון עם מסקנת הרצח והמטען העל-טבעי שלה ולפתור אותה בפרק אחד) אבל האסון הזה עלול להיות מבולגן יותר... אני בטוח שהזמן עשה את זה. הזמן עשה הוריקן והפחיד את הדגים. התקופה הסוררת הזאת.

צִפצוּף:אני מסכים עם אליס בכך ש-Ep 3 הוא הרבה יותר חכם עם השימוש שלו בכוחות של מקס. היה פאזל ב-Ep 2 שהיה רק ​​תרגיל בהתבוננות והילוך לאחור שוב ושוב - הפעם אין מה השיעמום הזה. אני גם מרגיש שהגברת ההשפעות של הכוחות האלה הייתה מהלך טוב כי אני באמת מרגישה את ההשפעה של מקס להיות תקוע בזמן כרגע - חסר שורשים, אבוד ובוודאי מבולבל.

האסון תופס מקום אחורי אמיתי. אני כל הזמן מופתע כשהדמויות מעלות את זה בכלל. איזה טורנדו? הו טורנדו *הזו*. כן, אני צריך לנסות לעשות משהו בקשר לזה אני מניח.

אליס:אני מקווה שזה לא מסביר מאיפה מגיע הכוח של מקס או משהו כזה, או אפילו מה בדיוק קורה עם האסון. אני מקווה שזה יישאר מעורפל ומסתורי. בדיוק כמו המעבר לבגרות, נכון? הדבר האחרון שאני רוצה זה שמישהו יפרוץ מיומנות כדי להרצות עם פאנפיק מדעי מטורף. מסתורין הוא דבר גדול להשאיר אותו במסתורין.

צִפצוּף:אני מרגיש שהחיים מוזרים הם במיטבו כאשר הם עוסקים בדברים של אנשים. תחושת הבגידה של קלואי על כמה מהדברים שריצ'ל לא סיפרה לה עליהם, העצב כשאתה רואה את מערכת היחסים של ג'ויס עם אביה של קלואי בניגוד ליחסים עם אביה החורג, הניצחון ואז הבטן צורב כאשר מנסה לסכל את נסיעתו הקטלנית של וויליאם לעיר. סועד. אני מתכוון, אלוהים, כשהחבאתי את המפתחות האלה, הרגשתי כל כך מרוצה ואז שהוא ייצא מהביפר המזוין של מפתח מפתחות ויפנה לכיוון הדלת...

היו גם חבורה של רגעים שקטים יותר ופגיעים יותר בבריכה עם קלואי - צילמתי את הקטע הזה כל כך הרבה. ואז בחדר האמבטיה בבית שלה כשמקס מסתכל על צבע השיער הכחול ואומר שעדיין לא היה לה שלב שיער כחול - זה גרם לי לצחקוקים. כמי שאכן היה לה שלב שיער כחול אבל שנא את הרעיון להלבין אותו וניסה להכחיל על שיער אדום טבעי... אני מניח שהיה לי שלב אדום ירקרק אפרפר? אבל זה הרגיש כל כך... כל כך הד לדברים שבאמת זיהיתי.

אליס:אז אני הקלואה! הזדהיתי מאוד עם הרגעים של להיות במים ולחייך לחבר ואז להסתכל הצידה עצוב לשנייה. עוד מים בשני הפרקים האחרונים, בבקשה. אולי איפשהו בחוץ, בהתחשב בכמה זמן מבלים ביערות.

צִפצוּף:אנחנו לא משחקים Life is Pond.

אליס:עָדִין. ואז עוד רגעים שקטים מסוגים אחרים. עוד נדנדות. עוד ספסלים. עוד מיטות.

אָדָם רִאשׁוֹן:הו, אלוהים, רק עכשיו הבנתי - אתה יודע מי יסיים את כל העניין עם פאוקסיות ופאנפיק מדעי מטורף? וורן. וורן היה עושה את זה.

אליס:בשביל זה קלואי שומרת את האקדח של צ'כוב שלה. נאום אמצע המדע, הוא יורד.

צִפצוּף:האם עלינו לעשות כמה תחזיות עבור שני הפרקים האחרונים? זה מרגיש שזה הזמן לעשות את זה (למרות שאני נוטה להעדיף לתת למשחקים לשחק את עצמם). אני מרגיש שהתחזית העיקרית שלי היא "אם יתברר שזו הייתה רוח רפאים כל הזמן אני יוצא לדרך".

אָדָם רִאשׁוֹן:אני חושב שההיעלמות של רייצ'ל קשורה בזמן. אם זה אומר שהיא סוג של מלאך זמן ממש או סתם מישהי שגילתה באופן מסתורי כוחות, התערבה ואז הסירה את עצמה מהמצב בכוונה או בטעות, אני לא יודע, אבל אני מניח שיהיה קשר בין כל הדברים האלה לזה. יכול להיות החוט. מה את אומרת, אליס?

אליס:מקס, קלואי ורייצ'ל עוברים לסיאטל ומקימים להקה.

צִפצוּף:אבל מה אם רחל היא מקסימום? אז מה עם הלהקה?

אליס:זה עבד עבור ברייר P-Orridge.

צִפצוּף:את כזו קלואי.

אליס:אין לך איזה משבצות ללבוש?