האם שיחקת?הוא זרם אינסופי של המלצות למשחקים. אחד ביום, בכל יום בשנה, אולי לכל הזמנים.
למינגס היה כנראה המשחק המכונן של המחשב הראשון שלי, אבל אהבתי אותו עוד לפני ששיחקתי בו.
כל כך אהבתי את זה שחדר השינה שלי היה מקושט בלמינגים חתוכים משקית ניילון לקידום מכירות שקיבלתי על ידי מישהו בבית הספר. חשבתי שהשילוב של טוניקה כחולה/פנים ורודות/שיער ירוק הוא פשוט הטוב ביותר, ושרטטתי קירובים גסים שלה בכל מקום שיכולתי. הייתי בגיל רק אחרי קריקטורות אבל ממש לפני חייזרים ורובוקופ, אז למינגס פגע בבול העין של המקום שבו נמצא ראשי הצעיר. חמוד ביסודו, אבל הועלה לעבירה מעורפלת מהרעיון שהבחורים הקטנים האלה מתו בהמוניהם ללא דם.
המשחק, שנחווה לראשונה במקרה שלי בתור הספין-אוף של חג המולד Lemmings של התוכנה החינמית, מסופק בתקליטון חינם המצורף למחשב הראשון של משפחתי, לא אכזב. השובבות של להרוג אותם (או להרוג אותם), הניצחון בפתרון חידות הבניין השטניות, הקרבה הלא שכיחה של עשייה עם אבי, המידה שבה ניתן לעצב מחדש ולהרוס את תוכן המסך: למינגים הרגישו כמו משחק מהעתיד.
אני מניח שזה היה המפגש הראשון שלי עם משהו כמו ארגז חול, למרות שפתרונות הרמה היו קבועים במקצת: הרעיון הזה שאני יכול לשלוט בעולם של משחק, במקום פשוט ללכת לפי כיוון שנקבע מראש. אני חושב שלמינגס 2, עד כמה שאהבתי את האמנות העליזה של כל השבטים השונים, איבד את זה במידת מה, על ידי התמקדות קשה מדי בדמות, וכמו כל כך הרבה משחקים באותה תקופה, ניסיתי להגיע לסרט של מריו וסוניק- עגלה מגניבה, במקום להרחיב את האפשרויות.
למינגס לקח גם מעט שבויים - זה היה הגיוני וקריר, תובעני ללא סלחנות. זה אף פעם לא משחק שאני ארצה לכתוב עליו, אבל אני חושד שזה היה הבסיסי בהחלט בהפיכתי לשחקן PC.
אתה יכול לשחק ב-Lemmingsבדפדפן שלך דרך Archive.org, אם כי החוקיות היא בתחום האפור.