בדרך כלל כשאני מסיים משחק, אני אוהב לשבת ולתת לקרדיטים שלו להתארך. זה טקס שמאפשר לי קצת זמן לחשוב על המשחק עצמו ועל העבודה הקשה של כל האנשים שעשו אותו, ובאופן כללי זו חוויה מאוד נחמדה. חוץ מהזמן שבו ביליתי שעה שלמה בצפייה בשמות גוללים בסוףFar Cry 5כי, וואו, הרבה אנשים עובדים ב-Ubisoft ובסמוך אליה, הא. אבל יש דרכים מעניינות יותר להציג מפתחים מאשר רשימה על המסך, כפי שמדגימים כמה משחקים אחרונים.

כששיחקתיזה איש נייר!לפני שבועיים חשבתי שהקרדיטים חמודים במיוחד. הם משתלבים בצורה יפה עם שאר העיצוב של המשחק, מצוירים כמו פתקים בספר בית ספר. אבל מלבד היכולת ללכת עליהם, הם עדיין לא אינטראקטיביים במיוחד.

חידת אינדי עם חורמחוז דונאטעושה משהו דומה, נותן לשחקנים את ההזדמנות להפעיל את ה-quadcopter שהוא נקודת עלילה קטנה במשחק. כשהם מטיילים בעולם מגבוה, מקבלים רמז למצב בו הוא נמצא לאחר אירועי הסיפור, הקרדיטים מוצגים בצורה בולטת על נקודות העניין השונות. (יש גם קרדיטים מסורתיים אם תעזוב את החקירה מוקדם.) באותו אופן כמו It's Paper Guy! הם נותנים לשחקנים תמריץ לשים לב, כמו גם הזדמנות אחרונה להעריך את סגנון האמנות של המשחק שזה עתה סיימו.

החשוב מכל, סימולטור סדרן שלאחר ברקזיטלא הלילהיש קרדיטים שנובעים באופן טבעי מהמשחק, כמו רמה סופית משלהם. לאחר עיבוד מאות תעודות זהות לאורך המשחק, מוצגים לשחקן כרטיסים של המפתחים, יחד עם פקסימיליות קטנות מבוססות ספרייט של כל אדם, המסבירות את תפקידו ביצירת המשחק. אז השחקן יכול לתת להם להיכנס למסיבה שאחרי המשחק או (אם אתה מרגיש מרושע במיוחד) להרחיק אותם. זו דרך מסודרת לתת לכל אדם שעבד על המשחק קצת זרקור, וזה יישאר במוחי לזמן מה.

אני בטוח שאלו לא הדוגמאות היחידות, אבל הן טוויסטים חכמים בנוסחה יבשה אחרת, ואשמח לראות עוד מהן. (אליס אומרת שזו טרגדיה שלא שיחקתי בהניר: Automata, ואחרי ששמעתי את התיאור שלה על הקרדיטים שלה, אני פתאום נוטה להסכים.) הם לא יעבדו עבור כל משחק - במיוחד שוברי קופות כמוFar Cry- אבל מפתחים לא מרבים לקבל את הרגע שלהם בשמש, וזה רק נראה נכון לעשות את זה כמה שיותר מעניין.