האם שיחקת?הוא זרם אינסופי של רטרוספקטיבות משחק. אחד ביום, בכל יום בשנה, אולי לכל הזמנים.

זה היה טוויסט קטלני, לא?

כלומר כן, זה היה בעצם אותו טוויסט בדיוק כמו עם קריגן בסטארקראפט, אבל וורקראפט תמיד נראתה כל כך ישרה עד לאותה נקודה. להפוך את הגיבור האנושי המסורתי שלו, יצוק מאוד מהתבנית הארתוריאנית, לנבל ביג-באד-מת שמציק בפלחים זה משהו שלא ראיתי בא, וזה פתאום החליף את המשחק מגבורה מעט תפלה למשהו יותר מקיאוולי ובלתי צפוי. כמובן, זה גם הניח את התשתיתWorld of Warcraft, משחק שבו כל פלג יכול להיות הגיבורים, כל נקודות המבט קיבלו יחס שווה ברובו, ופוליטיקה מיסטית הייתה הכל.

כמובן, W3 הייתה גם הפעם האחרונה שבה בליזארד הוציאה משחק אסטרטגיה בזמן אמת בהובלת מסע הפרסום. הפוקוס היה מרובה משתתפים מאז, למרות שבמשחקי Starcraft II השונים לא חסרו קטעים קודרים ומעוטרים בצורה מגוחכת. אני מתגעגע ל-Bizzard הפחות חובטת החזה של פעם, ואם אני אהיה כנה לגבי המנטליות When This Were All Fields, תקופה שבה רק לשחק את המשחק, ולא לדרגות ולפתוח, היה כל מה שהיינו צריכים.