האם שיחקת?הוא זרם אינסופי של רטרוספקטיבות משחק. אחד ביום, בכל יום בשנה, אולי לכל הזמנים.

שינה זה מוותהביא מעט מחוויית העט והנייר של סיפור שיתופי למחשב.

שחקן אחד הוא, למעשה, אמן המשחק: הם בונים עולם באמצעות אמנות שהם ציירו בעצמם או נכסי מניות שהגיעו עם המשחק. אולי יש חדר, מזרון, ותו לא; אולי יש יער וקאסט של דמויות שעומדות מסביב לגוף.

מה שלא יהיה, אז הם מזמינים שחקן אחר לעולם הזה. השחקן הזה הוא השחקן הראשי במחזה במה מאולתר ששני הצדדים עומדים כעת להעלות יחד. השחקן מקבל החלטה לדבר עם מישהו, להרביץ למישהו, ללכת למקום כלשהו או כל דבר אחר שהם יכולים לדמיין ולהקליד, ואז מספר הסיפורים צריך להגיב על ידי הזזת חפצים, ציור חפצים, פריסת מוזיקה חדשה וכו'.

הסיפור קופץ אפוא קדימה ואחורה, מסתובב לכיוונים חדשים - לעתים קרובות לחלוטין מהפסים - בהתאם לסגנון ואישיותם של האנשים שמשחקים.

המגבלות על הזמן שיש לכל שחקן להגיב הכילו את עצמו לקומדיה מטורפת, שבה פשוט שולבו בסיפור רעיונות מעוצבים למחצה, תמונות חצי מצויירות וטעויות. זה ללא ספק היה משחק דק, עם עורכים בסיסיים ואפס מבנה, אבל הוא שגשג מרצון טוב, ועם האנשים הנכונים, היה משעשע בדיוק כמו לשבת סביב שולחן עם כמה חברים לשחק משהו יותר מובנה כמו D&D.