גרהם כבר כתב אקטע מקסיםעל הראשוןצַרחָן, אבל חשבתי שאתמודד עם ההמשך, ששמו ההולםזועק 2. ואיזה פינוק זה.

בדומה לגרהם, הזכרונות שליזועק 2קבורים בסיפור מאובק בחלק האחורי של מוחי. מנערים את האבק והם חוזרים שוב ושוב. אני זוכר בבירור את שרוול הקרטון הלבן והכתום שבו הוא היה ארוז, עם 'Sold Out Software' מוצג בגאווה בחזית. אני זוכר שהעליתי את המחשב הביתי הנאמן של Packard Bell ותקעתי את הדיסק. זוכרים דיסקים?

אלה היו ימי החיוג של Telco4U, ימי ה-Encarta של Microsoft...

בכל מקרה, סליחה, אני אגיע לנקודה עכשיו. זהו רוכב ארקייד בהיר וצבעוני שבו ההיסחפות סביב פינות בקצב היא הכל. מכוסה במגבלות טכנולוגיות, הוא חסר את השפעות מזג האוויר וכל אפשרויות הכוונון הנוצצות של הרוכבים הנוכחיים. במקום זאת, זה כיף טהור ומהיר שבו גלגלים במראה סושי גולשים על פני חולות מדבר, או דרך כפרים אנגליים מוזרים.

Screamer 2 זורח דרך הרצועות ההרפתקניות האלה ואני מרגיש כמו גלובטרוט אמיתי כשאני בוהה בצג שלי ולוחץ על מקשי החצים. המסלול שנקבע במצרים הוא גולת הכותרת של ממש כשאתה חולף על פני פירמידות, מתפתל בקניונים ואפילו חודר בדוכני השוק הצרים של עיירה קטנטנה ואפויה בשמש. זה לא שקוע בריאליזם, הוא פשוט רוצה שיהיה לך טוב.

עכשיו אני באמת רוצה לנגן את זה שוב, פשוט אין לי מושג איפה הדיסק.