קשה מאוד לבחור רגע מועדף מתוך ההמון המכוער שהיהMight & Magic VI: המנדט של גן עדן. יכול להיות שזה היה כשהשתוללתי רצח-נוווד בעיירת ההתחלה ניו סורפיגאל, והרגתי כל איכר, כל שומר, כל סוחר; ואז הולך למקדש ותורם זהב עד שהמוניטין שלי השתפר מ"נוטורי" בחזרה ל"מכובד".

או שאולי זה היה הרגע הגורלי שבו, עקב טעות פשוטה, ערבבתי בטעות שיקוי אחד עם אחר במלאי שלי וגרמתי לפיצוץ כימי שהרג מיד את כל המסיבה שלי.

Mandate of Heaven נשאר עד היום המשחק Might & Magic היחיד ששיחקתי בו, אז אני לא יכול להציע השוואות לפריקוול או להמשך שלו. מה שאני יכול לומר הוא שזהו RPG חזק להפליא בעולם הפתוח לתקופתו, עם אוצר של חוויות מצחיקות הפזורות ברחבי העולם שלו. אתה רואה את העולם דרך עיני המפלגה שלך (למרות שמתייחסים למפלגה שלך כישות אחת עם קבוצה אחת של עיניים) ודרך החלון הזה אתה מתקשר עם NPCs, מטיל לחשים ונכנס לקרב עם מפלצות ואויבים אחרים. ניתן לשחק קרבות בזמן אמת או להשהות ולשחק בפורמט מבוסס תורות.

זוהי נוסחה בדוקה בימינו, אבל Might & Magic VI שיכללו אותה פחות או יותר בשנת 1998, והציעה התקדמות משמעותית של דמות, לחימה רבת פנים, עלילה הגונה ומעמיקה למדי, ביצי פסחא רבות ואנקדוטות שאין להן חישוב. שכולם מסתכמים כדי להרגיש כמושֶׁלְךָמסע, במקום המסע שהמשחק מספק לך. אני לא יכול להגיד לך כמה זמן ביליתי בתפריט יצירת הדמויות בתחילת המשחק הזה, ביצירת נתונים סטטיסטיים וסיפורי רקע חדשים עבור הדמויות שלי, למרות העובדה שהיו רק משהו כמו עשרה דיוקנאות מוגדרים מראש לבחירה מ, כל כך הרבה מהמסיבות שלי בסופו של דבר נראו פחות או יותר אותו הדבר בכל פעם.

אוו, לא, רגע. אני חושב שנזכרתי ברגע האהוב עליי. זה היה כשגיליתי מגילת מעופפת נסתרת משובצת בחומת המגדל ההוא באזור ההתחלה, ואז טסתי לראש בניין, שלא ניתן להגיע אליו אחרת, שם גיליתי פורטל סודי ששלח אותי בטלפורטציה לאזור סיום המשחק. בצד השני של היבשת, מלא בכ-50 דרקונים ששרפו אותי ברגע.

לעזאזל. אני הולך להתקין מחדש את המשחק הזה.