האם שיחקת? הוא זרם אינסופי של רטרוספקטיבות משחק. אחד ביום, כל יום, אולי לכל הזמן.

פתח אותוהוא משחק על הרג מפלצות סייבר מוזרות ומלאות דמיון בקרבות אחד על אחד. היה לי סיוט על זה אתמול בלילה.

בסרטים, אנשים מתעוררים לפעמים מסיוט ומיד יושבים זקופים במיטה עם מבט אימה על הפנים. הם עשויים אפילו להתנשף או לשחרר יללה. בכל פעם שאני רואה סצנה כזו אני חושב, "זה לא קורה במציאות".

אתמול בלילה התעוררתי מסיוט ומיד ישבתי זקוף במיטה עם מבט של אימה על הפנים שלי. בחלומי, קראתי את הביקורות הישנות שלי* וראיתי שהייתי זוועה לחלוטיןפתח אותו, משחק שאני זוכר שאהבתי מאוד. הביקורת שלי בפועל היא חיובית ביותר, אבל הסיוט היה כל כך משכנע שממש נאלצתי לחפש אותו באייפד שלי באמצע הלילה כדי להרגיע את עצמי.

בגרסת הסיוט של הביקורת, התלוננתי על הזמן שלוקח להגיע מקרב אחד למשנהו, ואמרתי שהחלשים שבקרבות היו גרועים מספיק כדי להרוג את כל הרצון הטוב שהטובים שבהם הרוויחו. אמרתי שעיצובי הדמויות מנסים יותר מדי להיות מוזרים ומושכים את העין, ובסופו של דבר הרגישו מפורקים ומבולגנים. והכי גרוע, אמרתי שזה קשה בצורה הכי גרועה - שימוש בתבניות בלתי צפויות והצפת השחקן במסכים חסרי היגיון של כדורים ולייזרים.

זו ביקורת שנכתבה על ידי אידיוט. למרבה המזל, זה לא קיים.

שכחתי מפורי עד לסיוט ההוא, אז אני אסיר תודה על ההלם למערכת שלי. זה משחק מבריק שהלך לאיבוד במידת מה, ואם אתה אוהב את הרעיון של קרבות בוסים מסוגננים עם המון מגוון ועיצוב ויזואלי מדהים לחלוטין, כדאי שתבדוק אותו.

רק תדאג לעולם לא להאזין ל- Nightmare Adam. הוא טיפש.

* זו, לצערי, לא הפעם הראשונה שחלמתי לקרוא את הביקורות שלי. המוח הרדום שלי הצליח לשכנע אותי פעם שכתבתי ביקורת ממש מוזרה על ספין-אוף של Assassin's Creed FPS ובאמת היה לי רגע מיד לאחר היקיצה שבו חשבתי, "לעזאזל, אנשים הולכים להבין שהמשחק לא לא קייםבכל רגע עכשיוותהיתי אם אוכל למחוק את כל העניין בלי שאף אחד ישים לב.