אדם מוסר לי את המעבר-והצילFootball Manager Touch 2017קובץ עם השיח הבא:

"הבאתי אותנו לחצי גמר גביע האנגלי, וההגרלה על כך תגיע בקרוב, ואנחנו עוברים לשלב הנוקאאוט השני בליגת האלופות האירופית, וזה עניין גדול. אולי נסיים משחק בברצלונה או באיירן מינכן ובמקרה זה כנראה נגזר דינו, אבל HOPE SPRINGS ETERNAL אף על פי כן שום דבר טוב לא יכול לקרות שם.

שיחת חוצפה טובה, אדם. ההנהלה הבכירה.

התעדכן על העונה עד כה עם היומנים הקודמים:

חלק ראשון: משחק של ארבע מחציות (אלק)

חלק שני: הכנס לטינקרמן (גרהם)

חלק שלישי: כוסות ריקות למחצה (אדם)

אז אני מניח שאני צריך להתחיל בהסבר האישורים שלי. למעשה עקבתי אחרי כדורגל במשך שנים כשהייתי צעיר יותר. הייתי קורא את Match and Shoot בילדותי ונרשמתי למגזין החודשי של מנצ'סטר יונייטד שבו לתשבץ תמיד היה לפחות רמז אחד שקשור לדיון דבלין. הייתי צופה במשחקים, בנקודות השיא של המשחקים, ועוסקת בדיונים בכדורגל עם חברים בבית הספר. בשלב מסוים הכל נפל, ולכן הידע שלי בכדורגל הוא עכשיו האי המוזר הזה של טריוויה המשתרע על המחצית השנייה של שנות התשעים וחלק ספציפי בצורה מוזרה מהביצועים של דרבי קאונטי בסוף הימים.

עכשיו אני נוטה להתכוונן לשידורי כדורגל ולהבין שכל מי שאני מזהה הוא עכשיו מומחה או מנהל. אני פונה לחברים ושואל איפה קארל פובורסקי. מה קרה לאיאן ראש? למה אלן שירר לובש חולצה ועניבה?

מתוך מחשבה על כך, אני אפנה לקבל עצות לא לפורומים של מנהלי כדורגל או לעמודים האחוריים הנוכחיים של העיתונים, אלא עותק של יומנו של אלכס פרגוסון, שנה בחיים. אה, וגם מעולם לא שיחקתי ב-Football Manager. אֵיִ פַּעַם.

זה יהיה בסדר.

לסטר תשחק מול ברייטון והוב אלביון בחצי גמר הגביע האנגלי. יש לי מיידית את Good Old Sussex By the Sea בראש ואני שורשים בטעות את השחפים. לעזאזל. חצי הגמר מתנגש עם משחק הליגה שלנו מול סאות'המפטון, כך שאחד יתבצע מחדש.

אנחנו עדיין צריכים להתמודד עם ווסט ברום. לסטר הם הפייבוריטים אבל אומרים לי להיזהר משאננות. מסך בחירת צוות צץ ואני חושב שכאן אני צריך את החבר הטוב שלי, אלכס פרגוסון. הוא אומר לי "לא רק שמארק [יוז] פצוע אלא שמייכל הכניס את הקרסול". הוא מדבר על פיטר, אבל בזמן שזה קורה אני מעמיד את בנו קספר. בכל זאת אני בודק את הקרסוליים שלו. הוא בכושר 97%.

אנחנו מציירים ואני כועס. חלקית בגלל שלא הצלחתי להבין איך לעשות החלפה במשך עידנים וחלקית בגלל מה לעזאזל? זה היה ווסט ברום המחורבן. דני דרינקווטר גם בחוץ 4-5 חודשים לאחר שפגע בעצמו בזמן קפיצה. תמורת 79p מהכסף שלי יכולתי לרפא אותו בזמן למשחק הבא שלנו באמצעות ספוג קסם, אבל אני כועס מכדי לזרוק כסף טוב אחרי רע. אני מחליט להגיד להם אם יש אפשרות להתלבש.

בלחיצה על "המשך" אני מגלה שיש לנו גם קנס של 25,000 פאונד לאחר שקיבלנו 6 כרטיסים צהובים במהלך המשחק. כנראה שכעס הוא לא פתרון אז אני גוזלת את ההלבשה ומסתכלת במסך בתקווה לחדשות טובות. אני מתייעץ עם אלכס פרגוסון אבל מצליח לפתוח את הספר בתמונה של אוהד שנותן לו טפיחה על השכם אחרי שיונייטד הפסידה בגמר הגביע האנגלי ב-1995 לאברטון.

אני מחליט לאסוף קשר חדש שינסה לעזור לסתום את הפער שהותיר דרינקווטר. מה עם טמיקה מקנדוויר, אני שואל את סר אלכס. "הלכתי לערב סנוקר צדקה עם חבר שלי", הוא מספר לי. זה לא מעניין אותי אז אנחנו מנסים שוב. "קאתי נמצאת בגלזגו אצל אמה אז הלכתי הביתה ושמתי את הטלטקסט", הוא אומר. "לא מועיל," אני נוהם. "קניתי היום את אריק קנטונה", הוא מתרברב. נמאס לי מהגישה שלו אז אני מציע למקנדווייר הצעה שהוא עשוי לסרב או לא ולוחץ על המשך.

ווטפורד היא הקבוצה הבאה באופק. אני מתנחם מהעובדה שהקבוצה שלהם קצת יותר פצועה משלנו. הגרלת רבע גמר גביע אירופה לאלופות בקרוב ואני גם מגלה ששמונה עשרה מהסגל שלי נאספו לתפקיד בינלאומי.

אנחנו מציירים את פאריס סן ז'רמן לגביע האלופות.

אנחנו כל כך, כל כך, כל כך דפוקים. "גארי נוויל הגיע הבוקר כשהוא סובל מהרעלת מזון", אומר סר אלכס. אני מניח שזה קוד לעובדה שאנחנו עומדים לצאת מהתחרות הגדולה. קצין העיתונות שלי מעביר בעזרה מאמר שאומר לי שווטפורד היא הפייבוריטית במשחק הליגה שלנו.

הם עולים אחד-אפס במחצית הראשונה. אני מנסה להפיק את המיטב ממצב רע, ולגרור את אנדי קינג במחצית, בין היתר בגלל האף השבור, אבל גם בגלל שהשארתו דולק למשחק המלא יסכן את כושרו. החברים שנשארו לי צובטים למשהו שמתקרב למערך למרות שהם חסרים כמעט את כל היסודות סביב מרכז השדה ואנחנו לוקחים עוד הפסד.

ההודעות הבאות הן סט עגום. שחקנים לא מרוצים מתראיינים על חוסר ניסיון בקבוצה הראשונה. אני מאשים את זה בממשלה הקודמת ומבטיח כמה הבטחות שלעולם לא אשחק מספיק זמן כדי לקיים. למרות התחזית העגומה, מקנדוויר חותם בלסטר. בא לי לשלוח לו הודעה כדי לשאול מה לעזאזל הוא חושב. במקום זאת, אני מקבל ומגדיל קצת את הבחור בראיון עיתונאי.

אני מציע כמה הצעות חוזה לשחקנים שהחוזה שלהם מסתיים ודיווח של יו"ר הדירקטוריון אומר לי שאנשים בדרך כלל מרוצים מהביצועים הניהוליים שלי. הם עדיין כועסים על עזיבתו של ווס מורגן (כמו גם המעריצים) ומתעלמים מהמחאות שלי שאני אפילו לא יודע מי זה.

בורנמות' מועדפת לנצח נגדנו מכיוון שאנו מאיימים להמשיך את רצף המשחקים שלנו ללא ניצחון. הסכום הכולל כרגע הוא אחד עשרה, אז זו תהיה הפתעה נעימה אם לא נחלק אותו לתריסר שלם. פרננדו בדיוק חזר לכושר אז אני מחליט לתת לו את המחצית הראשונה כדי להכניס את העין שלו פנימה. אנחנו בפיגור 1-0 כשאני גורר את פרננדו. אני מניח שאנסה לוודא שכולם לפחות ישחקו לפי החוזקות שלהם אז אני דוחה כמה מהפוקוסים של השחקנים האחרים.

אלכס פרגוסון אומר לי לגלם את רוי קין בעמדת האחורי הימני כדי להוציא ממנו את המיטב כשנתמודד מול גלאטסראיי בדצמבר 1994.

אנחנו מפסידים במשחק בורנמות' 3-0.

זה השלב הזה שאני מגלה שאני במרחק משחק אחד מהפעלת סעיף בחוזה של דניאל אמרטי שיראה אותי על 250,000 פאונד ל-FC København.

אנחנו גם מול פריס סן ז'רמן ביום רביעי.

אני פותח את הספר. "אני מפסיק, אני הולך להיות חייט", היא החוכמה בעמוד כשסר אלכס מתעד צ'אט עם שחקן צעיר ומבטיח בשם סם מונרו. אני שוקל לפרוש אבל אני חושש שזה לא יהיה ברוח כל החמוץ הזה. אני כבר לא קורא אף אחד מהעדכונים על הליגה, וגם אין לי שום עניין ששחקנים יבכינו שהם הולכים להתעלף בהופעות בינלאומיות.

קשר לסטר, דילן ווטס, יושב על ספסל לאחר שחטף זעזוע מוח במהלך אימון כי כמובן שכן.

יש קרן אור קצרה כאשר ווס מורגן המסתורי אומר ל-Mail Online שהמעריצים צריכים להתאסף סביבי.

הוא טועה ואנחנו מסיימים את המשחק עם אפס שערים ל-5 של פ.ס.ז'. באצטדיון הביתי שלנו. "יש לך קצת קשה" אומר סר אלכס. קצין העיתונות שלי מעביר לי מאמר שכותרתו "השפלה לסטר" והחלוץ שלי, ג'יימי ורדי, חטף את רגלו ובכך נפצע.

ההודעה הבאה שלי מודיעה לי שהבוס של אנגליה גארת' סאות'גייט צפה במשחק כדי לבדוק את הפוטנציאל הבינלאומי שלו. הוא גם התעניין בשחקן שספסתי במחצית בגלל ביצועים לא טובים. אה, והמעריצים נקטו נגד מקנדווייר.

אני מספר להודעה של גארת' סאות'גייט שבפעם האחרונה שאני זוכר מהקריירה שלו הוא ממש סועד את העונשים הכושלים שלו עבור אנגליה באמצעות פרסומת לפיצה האט שבה הוא לבש שקית נייר על ראשו.

צפו ביוטיוב

כל השאר מדאיג יותר. "סיוט" היא תגובתו של סר אלכס. "לא כל כך כי הפסדנו, אלא כי קנטונה הורחק", הוא מבהיר.

הגיע הזמן לסנדרלנד, אני מניח.

ניצחנו! רק אנחנו FLOOMING ניצחנו!

עשיתי כמה בחירות טקטיות לגבי סגנון המשחק שלנו וחילוף שבאמת השתלם! השונאים יכולים למצוץ את זה! איסלאם סלימני, יכולתי לנשק אותך!

"לסטר מנצחת את סנדרלנד בעשרה שחקנים" היא הכותרת. לא אכפת לי. ניצחון הוא ניצחון. שברנו את הברווז הזה והקשקושים שלו יכולים להיפסק לזמן מה. הלכתי גם לארוחת צהריים אחרי משחק PSG ושכחתי מהעלות הכספית של השארת אמרטי למשחק ליגה נוסף. ביי ביי רבע מיליון פאונד.

נו טוב. לפחות אנחנו לא יורדים ליגה וזה מה שקרה למידלסברו. אני מתנחם מהכישלון של בורו ולוחץ על המשך, ומיד נתקל ברגל השניה של פ.ס.ז'.

אנחנו צריכים לפחות שישה שערים כדי לנצח את זה. גם סר אלכס נראה מדוכדך. "לקחתי כוס תה והלכתי לישון." אני מודה שהוא דיבר איתי מהיום שה-FA האריך את ההשעיה של אריק קנטונה מהמשחק לאחר שתקף אוהד.

אני מניח שהסיכוי הטוב ביותר שלנו להתמודד עם פ.ס.ז' הוא לעשות מה שעשינו נגד סנדרלנד אז אני מחליף את פוקס בצ'ילוול בהתחשב בנטייתו של הראשון להיעדר ביצועים ולהחזיק אצבעות.

אנחנו מגיעים למחצית רק סופגים שני שערים. זה יותר טוב מהמשחק הקודם אז אני תוהה אם אפשר לספור את זה כניצחון כשזה מגיע לדירקטוריון שמעריך את ביצועי העונה. אני מבצע כמה חילופים רק על סמך המצב הגופני של חלק מהשחקנים. המורל של הצוות הוא איפשהו ברמת המרתף מלבד שמייכל ואמארטי שהם צ'יפרים מוזרים.

המחצית השנייה היא המקום שבו נהפוך את הדברים.

חמש דקות בקאוואני כובש מהנקודה הלבנה ומעלה את פ.ס.ז' ל-3:0. אֲבָל! סלימני משווה עם נגיחה יפה למטרה. ובשוויון אני מתכוון מבחינה טכנית אנחנו שער אחד לשמונה שלהם. בעיטה חופשית של בן ערפה מבטלת את כל ההתקדמות שלנו ואני צונח. השריקה נשמעת לציון מותם של חלומות גביע אירופה לאלופות. אנחנו הולכים משם עם 5.59 מיליון ליש"ט על שהגענו רחוק כמו שהגענו ואני תוהה, נגיעה מרה, איזה דרישות החוזה של השחקן יאכלו את הסיכום הזה באופן בלתי צפוי.

עם זאת, אין זמן להתעסק עם השחפים בחצי גמר הגביע האנגלי ששכחתי ממנו. Que sera, seraaaaaaaaaaaaaa כל מה שיהיה, האם Beeeeeeeeeeee אנו הולכים לוומסייייייייייייי, que sera, סרה!

העליתי את עוצמת האימונים שלנו. כי שום דבר לא משפר את המורל כמו תשישות.

יום המשחק הבא איתו את הכתבה הבאה של קצין העיתונות:

"השחקנים של לסטר סיטי צריכים להחזיר באופן אישי לאוהדים שקנו כרטיסים מהמועדון ל-4-1 בפאריס סן ז'רמן ביום שלישי".

קצין העיתונות שלי לא יודע מה אני רוצה לקרוא ביום המשחק. אני מחליט לשמור את המשחק בשלב זה למקרה שאצטרך לעשות קצת הצלת אגו בזמן הקרוב. פיזיו הראש נכנס בשלב זה כדי להזכיר לי שדילן ווטס עדיין מזועזע מוח. בַּטוּחַ. למה לא.

ג'יימי מרפי של ברייטון כובש ריבאונד אחרי 11 דקות ואני שוקל להרים תשבץ של מגזין סיינסבורי. שתי דקות לאחר מכן גלן מארי מבקיע את השני של ברייטון ואני מרים את העט שלי. אנחנו נותנים בעיטה חופשית ובמערכה שנוצרה שמייכל מנהל שער עצמי. מילה בת 5 אותיות לכלי הגשת מרק היא מצקת.

אני מסיר את קייהיל ובק כי הם משחקים כל כך גרוע ושולח את הרננדס וסימפסון במקום. אני כבר לא צופה כשאנחנו יורדים 4-0; קו תוצאה שאנו שומרים עד סוף המשחק. זה גזירה יסודית.

"תמיד אזכור שצפיתי בווימבלדון כשירדתי לראשונה, ביום שבו אמא שלי מתה, והפסדנו 1-0", אומר סר אלכס.

נותרו עוד חמישה משחקי ליגה ואני מתפתה פשוט לפתור אותם באופן אוטומטי. אנחנו הולכים לסיים כמה מקומות למעלה מאזור הירידה. מה שאנחנו מכוסים בו זה לא תהילה.

אני מחליט לתת את טיפול המשחק המעשית עוד פעם אחת כשאנחנו מתמודדים עם הקדושים. אני אקח את ה-0-0 שהתקבל. אני חושב שהכי גבוה שאנחנו יכולים לסיים הוא בערך במקום ה-11 והנמוך ביותר הוא ה-17. אנחנו בטוחים מירידת ליגה, זה רק עניין של כמה רחוק בטבלה אנחנו רוצים לחקור בלי להתנדנד לליגה הראשונה. זה אומר שאני צריך לשלם את הבונוסים שלא יורדים ליגה.

דילן ווטס עדיין מזועזע מוח. הוא היה אמור להיעדר פצוע ל-5 ימים ועכשיו זה היה 18. אני חושב שדילן ווטס עשוי להיות ריפ ואן וינקל בסתר. זה או שהיינו צריכים לשלוח אותו לבית חולים.

עד שהשריקה תישמע על ניצחון 2-1 לסוונסי כמעט בתחתית הליגה, אני חושב שאולי ישנא את הקבוצה שלי. אני גם בודק באתר NHS לגבי דילן ווטס וזעזוע המוח שלו. בהתחשב באורך החיים של תקופת ההחלמה שלו, אני חושד שאולי יש לו איזושהי פציעה חמורה להפליא ואני מתחיל לדאוג לגבי מה יקרה אם שחקן ימות בזמן שאני מנהל. אני מניח שהדירקטוריון מסתכל על דברים כאלה בצורה לא טובה.

מסתבר שההרגשה של הלוח שיכולתי להופיע קצת יותר טוב בתפקיד שלי אז זה נשמע כאילו הם לא גילו כיצד ווטס עלול להיות מת. אני מקווה שזה יישאר ככה.

המשחק הבא על לוח הזמנים הוא מול מנצ'סטר סיטי. אני מרגיש חולה. קצין העיתונות שלי מעביר לי בצייתנות מאמר המכריז על הניצחון שלנו כ"בלתי אפשרי". נראה שאני לא יכול לפטר את קצין העיתונות שלי למרות שאני מאוד מנסה למצוא את האפשרות. בסופו של דבר אני לוחץ על המשך והאירוע הבא הוא קצין העיתונות שיעביר לי מאמר שקבע כי ארסנל זכתה בפרמיירליג. הכתבה מצטטת את הניצחון שלהם 4-0 על לסטר כאירוע ראוי לציון במיוחד.

אני כל כך שונא את קצין העיתונות שלי.

אני לא טורח לבצע שינויים בקבוצה. אני פשוט לוחץ על "שחק" ומחליט לתת לאסון להתגלגל. השער הראשון מגיע לאחר 22 שניות. אנחנו מבלים את שאר המשחק בהגנה וכל מה שאני יכול לומר הוא שזה יכול היה להיגמר אפילו יותר גרוע מ-3-0.

לאחר מכן, יו"ר לסטר סיטי מנצל את ההזדמנות להציע לי הארכת חוזה של שנה. אני לוקח את זה כי אני לא הולך להעסיק במקום אחר, נכון? לא אם העסק של דילן ווטס יתגלה.

למעשה, אם כבר מדברים על דילן ווטס, אני שם לב שהוא בעצם בסדר לשחק עכשיו אז שמתי אותו על ספסל המחליפים לרגע. אז אני פותר אוטומטית את המשחק נגד קריסטל פאלאס כי אני לא יכול להתמודד עם תבוסה נוספת. אנחנו מפסידים 0-1 מול קבוצה שמסיימת עם עשרה שחקנים בלבד.

נשארה רק מידלסברו. הם בתחתית הליגה אבל אני בטוח שעדיין נוכל להפסיד את המשחק הזה בצורה נוראית.

דילן ווטס פצוע. הוא מתח את פרק כף היד שלו באימון כי כמובן שכן. אני מחליט שהוא יכול לשחק דרך הפציעה או למות בניסיון.

קצין העיתונות שלי שולח לי מאמר שמסביר שסביר להניח שגם המנג'ר של מידלסברו או אני יפוטרו בגלל ההפסד הזה, במשחק האחרון של העונה. אני מקווה שזכרתי לשים משהו בחוזה שלי כדי להגן עלי מפני זה. זה או אני, אולי אני יכול להתקשר למפרץ של מידלסברו ואנחנו נתקן את זה לתיקו ושניהם נשארים עובדים.

אנחנו מפסידים 3-1 לקבוצה הגרועה בליגה. המיקום הסופי שלנו הוא ה-15. עלילות ופציעות סימנה את זמני כרבע מכוח הניהול של השועלים.

"הייתי שם רק חצי שעה כי הייתי שם חברים שנשארו בסוף השבוע והייתי צריך ללכת לפגוש אותם", אמר סר אלכס ופטור את עצמו מכל אחריות.

פתחתי את הספר בעמוד אחר בתקווה שאמצא משהו שבו הוא תומך קצת יותר.

"היה לי חבר מאברדין. הוא הכין לי כוננית ביום ראשון ואתמול בלילה הלכתי הביתה, הכנתי ארוחת ערב ובילינו את הערב במילוי המארז בספרים. הייתי כל כך מדוכא כי רק ציירנו שיש לי כוס יין אחת יותר מדי."

אל מדף ספרי היין.