לאחר שבילה קרוב ל-40 שעות בבילוי עם Cloud ושות'. על שלי (במקרה לגמרי)Final Fantasy 7 Rebirthבחג בשבוע שעבר, התמכרתי לחלוטין מהגודל והקנה מידה של אזורי מפת העולם הגדולים והפתוחים שלה. ראיתי רק שלושה מהם עד כה, מתוך שמונה הכוללים, אבל זה ברור מיד עד כמה המקומות האלה הם עליית מדרגה בהשוואה למישורים המאובקים והגבעות המתגלגלות של האחרונים.Final Fantasyמשחק להגיע למחשב,FF15. גישה ברורה, אולי, בהתחשב בעובדה ש-FF15 יצא לראשונה לפני שמונה שנים ב-2016, אבל אני בטוח שכל אחד (בסדר, בעיקר אני) שהתייאש אי פעם מחוסר היכולת לכאורה של נוקטיס לטפס אפילו על הגבעה הקטנה ביותר לפניו, או איך כולם תמיד רוכבים ישר לתוך הצד האחורי בזמן שהם מסתובבים על שוקובו, ירגישו הקלה קלה ומוחשית באיזו אלגנטיות לידה מחדש פתרה את שני אלה בעיות מיוחדות. לא רק שהשוקובו של כולם יכול לנווט את העולם בצורה חלקה מבלי להכשיל בעצמך או באבן הנחל הקרובה, אלא ש-Cloud יכול גם לקפוץ, לזנק ולגרור את עצמו במעלה צוקים וסלעים בלחיצת כפתור קלה אחת.
אבל ישנם היבטים בגישתה של Rebirth להרפתקאות בעולם הפתוח, שגם הם מרגישים מרתקים באופן מובהק באותו הזמן. כשאתה מסתכל מעבר לפאר והדמיון העשיר של העולם הזה שהיה פעם שטוח וחסר פרטים, זה בסופו של דבר די סטנדרטי של מה המודרנימשחקי עולם פתוחהפכו בשנים האחרונות. יש מגדלים שחושפים עוד נקודות עניין על המפה; יש מפגשי מפלצות מיוחדים שאפשר למצוא; לזמן מקדשים לגלות; וזרם החיים נובע לניתוח שגם חושפים יותר ויותר על הסביבה הקרובה שלכם. ישנן משימות צד נאותות עם מטרות סיפור משלהן מרובות חלקים, וזה ללא ספק המקום שבו Rebirth מרגיש הכי חי, אבל רוב הפעילויות שתבצע בין משימות סיפור קריטיות כולן נופלות בדרך כלל לאותן קטגוריות זהות בכל אזור. ל-FF15 היו גם כמה כאלה, כמובן, אבל זה אף פעם לא הרגיש כל כך נוסחתי באופן שבו נהגתם בהם.
