לפעמים, היכולת לדחוף עץ הייתה בתוכך כל הזמן. שליפת מיומנויות חציית יער ממעמקי הזיכרון היא המפתחלבבות אורן, משחק הרפתקאות/חקירה קל שביליתי איתו חצי שעה מרגיעה מאודEGX 2023 אזור Rezzed.

אתה שעועית חמודה של חניך, שחוזרת סולו לפאר האיזומטרי של פארק הקרוואנים Pine Hearts בפעם הראשונה מאז סדרה של טיולי ילדות עם אביך השעועית הגדול יותר. המפה פתוחה, אבל בשיטת Metroidvania/Zelda המסורתית, רוב השבילים חסומים עד שתוכל למצוא את הכלי או לזכור את היכולת לנקות אותם.

הכלים הם החלק הפשוט: זהו מחנה ידידותי מלא באנשים ידידותיים, וחלקם יעניקו לכם את הערכה הדרושה לכם בתמורה לאיסוף סתמי ותמיהה. הרווחתי גרזן, למשל, על ידי איסוף מרכיבי צ'יזבורגר עבור קריפטוזולוג אורח, ואז פיתיונות מחצבתו עם הכריך הטרי שנערם.

עם זאת, לזכור את השאר, תלוי בך, במיוחד על ידי מציאת נקודות ציון המעוררות התקף של נוסטלגיה שניתן לשחק בה. ברגעים אלה, אתה שוב האני הצעיר שלך, חוזר על עקבותיך בטיולים הישנים האלה עם אבא. הלוואי שההדגמה תכלול יותר מאחד מהפלאשבקים האלה, שכן היא באמת הייתה די מתוקה, עם עצים ושיחים שהוחלפו בהעתקי נייר משורבטים כאילו מדקלמים מתוך ספר עפרון.

אני חושד ששאר המשחק הופך למריר יותר; אביך נעדר במיוחד מהטיול הנוכחי, וסצנת פתיחה מרמזת שזה לא מבחירה. אבל בהפיכת שיטוטי הזיכרון הללו לחוויות למידה, נראה ש-Pine Hearts שומר על השקפה בונה על נוסטלגיה, במקום להתפלש בה.

אני גם מעריך את הטוויסט הקטן בשגרת חקור-קבל פריט-חקר. מבחינה פונקציונלית וטונלית, Pine Hearts מתקרב נורא להרפתקאות נעימות אחרות כמוטיול קצרוסמושי בוא הביתה- לא דבר רע מטבעו, שכן שניהם נהדרים. אבל לחקור את אותם מקומות כמו מבוגר מוכשר וגם צעיר עם עיני כוכבים, לראות אותם זהים אך שונים, נותן לבריחה הספציפית הזו נטייה רגשית מובהקת יותר. ראה בי שעועית שמתעניינת בזהירות.