מַבָּט. אני טוב ברומנטיקה/דייטים סימים. אני טוב בלראות את הדברים שהוא רוצה שאעשה כדי לקבל את התגמולים של הלב (או, אה, האזורים התחתונים). אני חושב שהרבה אנשים הם בגלל שהמשחקים נוטים להסתובב סביבך במשחקי ה-NPC כדי לקצור איזשהו פרס. אתה לוקח את הדמות שאוהבת חיות לדייט לגן החיות. אתה לובש מעיל עור כדי לפגוש את המורד. אתה משנה את הפיתוי שלך (או כל האישיות שלך) כדי לסמן אדם אחר אדם מהרשימה שלך. אני שכיר אהבה שמחלק שוקולדים, מציע כתף לא כנה לחלוטין לבכות עליה ומחליף את המניפולציות שלי כך שיתאימו למשחק הסיום העסקי שלי של איסוף כל החוויות.

אז איך לעזאזל קרהחלום אבאמצליח להיכנס לי מתחת לעור? למה יש לי עכשיו משחק קנון? איך זה נותן לי רגשות חמים ומטושטשים???? למטה עם דברים כאלה.

הסימן הראשון לכך שמשהו היה נורא לא בסדר היה המשחק הראשון שננטש שלי. השארתי את בתי, אמנדה, בבית עם חברותיה. היא בסדר בבית לבד - היא בת 18 ועומדת ללכת לקולג'. אולי העובדה שבכלל חשבתי שזה בכלל הסימן הראשון שאני לא משחק בנחישות הסוציופתית הרגילה שלי. בכל מקרה, נכנסתי לבר כדי לראות את משחק הספורט בטלוויזיה וניצחתי בשיחה עם זבל בשם מרי.

הדמות שלי (פיפ בוטאסאדד, כי זה הייתי אני אבל כאבא) פחדה מההתקדמות הדורסנית שלה. אני, פיפ נוטאסדד, הרגשתי שמרי ואני כנראה נסתדר טוב עם IRL. יין ומיזנתרופיה מסויימת בעיניים.

בכל מקרה, אז רוברט הסתובב. הוא היה איש של מעט מילים עם קעקוע על היד, ז'קט עור על גופו וכל שאר רמזי הדמות שמצלפים את BAD BOY במשחקי רומנטיקה. עשינו כמה צילומי וויסקי (זה משהו? מי לא מתענג ויסקי? שתה וויסקי טוב יותר, אבות.) ורוברט ליווה אותי הביתה. זו לא המחווה האקסטרווגנטית, זה נשמע כאילו זה בגלל שאנחנו חיים באותו רחוב ללא מוצא.

המתח נבנה והוא הזמין אותי פנימה. ובכן, בערך הזמין אותי להיכנס אבל בעצבנות, אנחנו הולכים לעשות את זה או מה, סוג של דרך. אמרתי כן ואז שוב כן כשיכולתי להקיש וללכת הביתה. דהינו לשחור והתעוררתי עם הנגאובר מציק. רוברט לא היה טיפוס של ספונרים של הבוקר שאחרי ולכן מצאתי את עצמי במהירות בבית, שם אמנדה הכינה ארוחת בוקר. #בָּרוּך.

המשכתי עם המשחק עוד קצת אבל לא יכולתי להשתחרר מהתחושה שפיפ בוטסדאד פשוט לא היה עוזב את אמנדה ללילה מבלי לספר לה היכן הוא נמצא. אתה יכול להתאים את המראה שלו בתחילת המשחק אבל האפיון הוא במידה רבה לא התחום שלך.

אני רגיל למשחקי רומנטיקה שמשאירים את דמות השחקן ריקה כדי להקרין עליהן טוב יותר את הרעיונות שלך, אבל עם המשחק הזה יש הרבה אישיות שנכפתה מהמשחק. אני חושב שזה חלק ממה שמפריע לי במניפולציה החברתית. כשאין אישיות או מערכות יחסים קיימות אני יכול פשוט להתייחס לעולם כאל מגרש משחקים ללא השלכות משמעותיות. הנה אמנדה ולי יש... לא התלוצצות אלא גרסת האב-בת? #אבא? השיחה שלנו כרוכה בהפתעות קטנות, גלגלי עיניים שלה למשחקי מילים נוראיים שלי, הבלבול שלי לגבי חלק מהטרמינולוגיה שלה במדיה החברתית...

הם מרגישים כמו אנשים אמיתיים עם חום אמיתי ואני לא יכול להשתחרר מהתחושה שהוא לא היה מתחבר לרוברט ולא כל כך נכנס איתה. זה לא אומר כלום על העובדה שהמשחק כופה הרבה סרבול חברתי על דמותו של השחקן. הוא לא אוהב להכיר חברים חדשים, הוא דואג לומר את הדבר הלא נכון. זה לא מונע עמידה ללילה אחד אבל זה לא עזר לי לנער את התחושה שזה לא מה שהדמות הייתה עושה.

החלטתי להתחיל מחדש. הפעם הייתי פטריק וונדרפול (הנום הגברי שלי באמצעות ראשי התיבות האמיתיים שלי) ושיחקתי את כל הקטע עד הקרדיטים. המראה של פטריק מתמצה אולי כמציאות בין-גלקטית של פרופסור עם כהונה.

הבנתי מאוחר יותר שהתלבושת הזו לא הסתדרה עם הביישנות הכללית שלו ולא היותו הכלאה ראוותנית בין הפרופסור מה-PHD Comics לבין מתאבק מקצוען. בראש שלי סיגנתי את זה ואמרתי שהוא מפצה יתר על המידה כדי לנסות ולהיראות מטורף ומגניב או שאולי הגלימה הייתה התחלה של שיחה בפונקציות מביכות?

בכל מקרה. הפעם עדיין נפגשתי עם רוברט אבל קראתי לזה לילה כשהגענו לדלת הכניסה שלו וישנו במיטה שלי. הפרס שלי היה שותפי לשעבר לחדר קרייג שהזמין אותי לחדר הכושר באיזו שעה לא אלוהים של הבוקר. קרייג הוא זה שבתמונת הכותרת שקורא ציין שהוא נראה כמו סטיוארט לי ועכשיו אני לא יכול לבטל את זה.

יצאתי לדרך ופלרטטתי איתו בטעות על ההליכון. ידעתי שהצלחתי בבחירת התגובות שלי כשהלבבות עפו מדמות כמו נחיל של יתושים רומנטיים, אבל באמת העליתי את זה עם קרייג. אתה יכול לדעת שיש לך השפעה חזקה עוד יותר כי הם מתחילים להדיף אימוג'י חצילים כמו גם לבבות.

אבל קרייג ואני היינו חברים לנצח אז החלטתי לרסן את זה. אין יותר אוברג'ינס עם קרייג.

במקום זאת התייחסתי ליוסף, שר נוער נשוי שגר בסמוך.

בעצם לא רציתי לצאת איתו, רק רציתי לברר מה קורה עם אשתו, מרי, אחרי חילופי דברים מביכים להפליא בין השניים במנגל. אני חבר טוב.

הוספתי אותו ב-Dadbook (היא ממוקמת כמדיה חברתית בסיסית מאוד ובצורת פייסבוק וניל במשחק אבל הדמות שלך משתמשת בה באופן בלעדי לארגון דייטים). יוסף ואני הכנו בראוניז למכירת האפייה בכנסייה. היה תקרית שאחד הילדים שלו דפק משהו במטבח והסתכלתי סביב הסלון שלו בזמן שהוא סידר את הדברים האלה.

חלקה של מרי במדף הספרים היה מלא ברומנים רומנטיים מוכתמים ביין. לגמרי הייתי מוסיף את האישה הזו לקבוצת הווטסאפ שלי. אבל היה גם תמנון קטיפה על הספה ונושא ימי לחדר, מה שבדק מאוד את הנחישות שלי בחזית הורסת הבית.

נכנסתי למטבח נפגשתי עם יוסף ועשינו דו-קרב מדומה עם כפיות כדי לשעשע את בתו. דברים כאלה מרגישים מאוד אבא-אינטימיים. הם שובבים וחמים, והם מתייחסים באופן ממשי לילדים הדיגיטליים האלה ולרגשותיהם.

שאר סשן האפייה הסתיים ברגע של רוקום בדוק ומנוסה בו ניגבתי גוש בלילה מהאף של יוסף. אתה יכול לחתוך את המתח עם סכין. במקום זאת חתכנו את הבראוניז ויצאנו למכירת האפייה. הרשמתי את ג'וזף עוד יותר, התכווצתי למשמע חילופי הדברים הנוראים שלו עם מרי עוד יותר, והרווחתי את עצמי בדירוג S בדייט שלנו.

אני... מה? בדיוק עזרתי עם מכירת האפייה! זה לא היה דייט!

כלומר, ברור שהיה מתח רומנטי מובהק שלא היה צריך להיות שם כי אחד מאיתנו היה כל כך נשוי אבל לא התחלתי את הדייט במחשבה שזה דייט.

כנראה שהייתי צריך להקיש מפעם לפעם, אבל חשבתי שאזמין אותו שוב ואראה מה ההתרחשויות הפעם. רק למקרה שהוא צריך אותי. בתור חבר.

סיימנו לצ'פר בריקוד בכנסייה. גנבתי את ליבו בכך שהצלחתי להמיר כרזה מגונה למסר מוזר אך ניטרלי על ישו ואז פיצחתי את תנועות הריקוד הטובות ביותר שלי (כולל אך לא רק האיש הרץ ומכסחת הדשא) שהסתיימו בהרמה בסגנון ריקוד מלוכלך של יוסף. על רחבת הריקודים.

אחר כך הוא גנב אותי ללשכת שר הנוער שלו ונקשרנו בגלל אהבתנו למרגריטהוויל של ג'ימי באפט. אני לא בטוח שאני באמת יכול לטעון שאני מגניב עם פנים ישרות אם אמנדה תשאל. אבל בכל מקרה, התאריך מסתיים ואני מקבל A. An A???? עשיתי את The Running Man והצלתי ריקוד בכנסייה מגונה!

מה שלא יהיה.

בזמן שג'וזף שלי השתוללו, שמתי עין על אמנדה כי היא נראתה קצת פגועה. הייתי תופס אותה בעיניים נפוחות כאילו היא בוכה ואחד המורים שלה נראה מודאג. בסופו של דבר היא פצחה וסיפרה לי על איך אחת מחברותיה הכי טובות התהפכה אליה, לקחה איתה את שאר קבוצת החברות ויצאה עם הבחור שהיא ידעה שאמנדה אהבה.

ליבי יצא אליה במשחק ובצד ה-IRL שלי של המסך. זה בגלל שבדרך כלל הדמויות הראשיות ברומנים רומנטיים נוטות לאידיאליזציה. הם עלולים לעבור קצת מצוקה, אבל זה בדרך כלל במטרה לנצח בסופו של דבר. זה הרגיש יותר כמו המציאות העגומה של להיות נער. זה מאוד פשוט, כמובן, וחולק הרבה מורכבות משפחתית לרוב, אבל יש שם גרעין כנה שמצאתי מפתיע. היכן הקנבס הריק שלי כדי לאפשר את המכונות הפסיכופטיות שלי?

בכל מקרה. כעסתי על דירוג ה-A שלי מהדייט הקודם שלי, שלחתי הודעה לג'וזף כדי שאוכל לקחת עוד הזדמנות להיות דייט מדהים. (כנראה שהיעדר לוח ריק לא מבטל לגמרי את ההתנהגות הנוראית שלי). נפגשנו על היאכטה שלו! יאכטה! יאכטה! ויצא לים.

היה הרבה שתייה באוויר של קברניט ים ומבטים משמעותיים. היה גם יין.

כרינו עוד גזע של סיפורת רומנטית, נגמר לנו הדלק בסירה והיינו תקועים עד הבוקר (משמר החופים שיחק קופידון וסירב לאסוף אותנו עד שפתרנו את המתח הרומנטי). התברר שנישואיו של יוסף למרי היו על הסלעים והוא גר על סיפון היאכטה בזמן שהם הבינו דברים. דהינו לשחור כשפתרנו את המתח הרומנטי שלנו, וחזרתי הביתה, תחנת עצירה מטופשת על סירה.

קיבלתי B.

כעסתי. זוֹעֵם. התאריך הזה היה שווה א' לכל הפחות. אני דייט ממש טוב!

עם סיום המשחק, אירחתי מסיבה לאמנדה לציון סיום לימודיה מהתיכון וכמסיבת פרידה לקראת דרכה לקולג'. הסתובבתי ליד תחנת ה-mac and cheese ששכרתי לאירוע (אתה יכול להשיג את ה-IRL האלה? מבקשת חבר...) ומרי בהתה בי פגיונות מעבר לגן.

ואז יוסף ניגש. ישבנו יחד והוא הסביר לי שהוא ומרי נשארים ביחד אבל שאולי עדיין נוכל... לא, ג'וזף. אני לא כזה אבא. אני לא מרוצה מהמשחק הזה ומההתעלמות של פטריק נפלא ממרי אפילו שזה ג'וזף ומרי שצריכים להבין את הדברים שלהם כדי להפסיק לכאוב.

המשחק האחרון שלי היה משחק הקאנון שלי. לא אעבור על כל הפרטים כי היו כמה טוויסטים לסיפור המסוים הזה שחשבתי שהם חמודים (כמו גם כמה שהיו קצת כבדים). הייתה לזה גם תופעת הלוואי המשמחת שהעניקה לי מערכת יחסים הרבה יותר טובה עם מרי. די לומר שזה היה עם האבא הגותי המקומי והיה לפחות חלקית תוצאה של ממש אהבתי את הגינה שלו.

זה היה גם קו העלילה שבו זה הרגיש כאילו כל הקטעים שנקבעו מראש על ידי המפתחים - אישים, אירועים וכן הלאה - נראו הכי טובים. הדמות של אבא שלי ושלו נראתה משתלבים טוב יותר מאחרים שנתקלתי בהם. שיניתי גם בחירת מפתח בשלב יצירת הדמות כדי לשקף טוב יותר את המשחק.

אתה מבין, המשחק מאפשר לך לבחור אם בן הזוג שנפטר כעת כהורה של אמנדה היה זכר או נקבה והאם היא אומצה או לא. בתור פיפ הלכתי עם אמנדה שיש לה עוד אבא ונולדתי, בתור פטריק הלכתי עם אמא ונולדתי וכטי רקס (אל תשפוט אותי) הלכתי עם אבא ואימצתי. בתור פטריק נתקלתי בכמה שורות דיאלוג שהתעלמו מהבחירה המוקדמת הזו ודיברו על אביה המנוח של אמנדה. זה היה ממש צורם כי אני חושב שהבחירה הזו אמורה להיות משמעותית מבחינת האופן שבו אתה חושב על המיניות של הדמות שלך.

חלום אבאלא מתאים לכולם כי משחקי רומנטיקה וסימסי היכרויות הם טעם נרכש. זה כמו שבין אם אתה נהנה ממכלולי רוקומם ואיך הז'אנר הזה משחק עם טרופים או חובק - אתה שמח לקחת רחוב ללא מוצא ממעמד הביניים ממולא באבות הומוסקסואלים וביתיים, לעתים קרובות מגלם ארכיטיפים הומואים מסוימים (לפחות בהתחלה מבט) אבל עם הקשר מסובך או קשה שהוסר/פושט, והכל עשוי להתעניין בך או אתה לא. עם זאת, ל-Dream Daddy היה כל כך חום ולב שזה המשיך לדרדר את הניסיונות שלי לביצוע יעילות מקסימלית והמשכתי להתחמם בטעות לאבות ובנות ולדמויות שמסביב.

זה הזכיר לי את Life Is Strange בכך שהוא מדבר בצורה שאני לא רגיל לראות במשחקים. אבא התבוננות וחום והומור אנושי אמיתי. תן לי עוד משחק שבו דמות עושה משחק מילים/בדיחה מביך שלא ממש עובד ואומרת לך שהם הולכים לעשות את זה. יש גם כמה מיני-משחקים חמודים - הורה גאה היה הפייבוריט שלי, במיוחד כשאתה בוחר באפשרות הבת בקרב הקטן בסגנון פוקימון.

יש לזה כמה חסרונות - העובדה שמרגיש שחלק מהאפשרויות לא ממש מתאימות לדמות, שמקבלים רק שלושה דייטים במשחקון ובכך קשה לשקול השקעה באבא אחר ברגע שהתחלת לבנות איתו מערכת יחסים האחד, שזה מפשט יתר על המידה, שזה מרגיש במעורפל כאילו הוא מתרחש בעולם קטלוגי בודן, שבזמן שאתה מנסה להתעדכן רק עם חבר ותיק אתה יכול לבחור אפשרות צ'אט ולשלוח אימוג'י חצילים עף לכל מקום, שיש הרבה דיאלוגים שצריך ללחוץ עליהם אז אתה יכול בסופו של דבר לבחור אפשרות דיאלוג בטעות לפני שאתה מבין שזו לא הייתה סתם עוד צ'טבוקס... אז זה לא מושלם בשום פנים ואופן, אבל אלוהים, כל כך שמחתי שחק את זה בצורה שכל כך שמחתי לשחק את Life Is Strange, והעובדה שזה הגיע למקום השני בטבלאות Steam השבוע הייתה הדובדבן שבעוגת האב הביתית.