אני מטייל בשבוע האחרון, ובין משחקפאזל קווסט, סקירת משחקים שאני מעודכנת ב-NDA עד היום, שותה בכבדות, ומקבלת אימה קיומית מוחצת עם אלק כשעברתי על גשר בוונקובר, הרמתי כמה קומיקס. ואחד מהם רלוונטי לבלוג, אז אני אכתוב עליו משהו. כֵּן.

זה כולל את הבחור הזה. ומכיוון שיש שני גלגולים של זה, זה משחק PC עקוב מדם.

שֶׁלָההילה: מרד, זה מאת בריאן מייקל בנדיס ואלכס מאלייב ויש לו ביקורת מוסתרת כאן, איפשהו. תראה אם ​​אתה יכול למצוא את זה.

כל הכבוד!

סדרת המיני של Halo בת ארבע גיליונות מגיעה על גב ההצלחה הבורחת של הרומן הגרפי הקודם של מארוול, Halo,שמכר דמות שאפשר לתאר רק כ-ultra-shitloads. הוא הציג אמנות של אנשים כמו (מדהים)מוביוסוסיימון ביזלי (המדהים והמפחיד להפליא), ונראה כמו חפץ נחמד למדי. לעשות יותר זה רעיון לא רע. בנדיס ומאלייב, למרות שהם לא בדיוק בליגה של מוביוס, הם בקושי יוצרים קטנים. לאחר קריירה בקומיקס אינדי-פשע (התחל עםג'ינקס), הוא עבר למארוול והפך במהירות לנער הזהב של מארוול. למרות שלא אהבתי הרבה שהוא עשה בשנים האחרונות, יש כמה ספרים משובחים בקורות החיים שלו. לא כל שכן להיות הריצה הארוכה שלו על דרדוויל, שהוא עשה עם אלכס מאלייב, שניהל את המשימה הבלתי אפשרית לכאורה להפוך בחור בתלבושת שטן אדומה בוהקת להוביל אמין בדרמת נואר מודי.

הילה: המרד פשוט לא עובד.

הנה נקודה שצריך לצאת מהדרך מלכתחילה. קומיקס של משחקי וידאו לא חייב להיות חרא. אפילו החומר הכי לא מבטיח יכול להפוך למשהו שווה באמת, ויש היסטוריה ארוכה במדיום של רישיונות צעצועים מגוחכים שהפכו למשהו שמרגש אנשים ומעורר בהם נוסטלגיה שנים לאחר מעשה. אלק מיר עצמו של הבלוג הזה למעשה למד לקרוא כי הוא רצה לדעת מה בעצם המשמעות של הדברים האלה בעולם של בועות הקומיקס של סיימון פורמן. גרנט מוריסון כתב את זוידס כפרוטו-בִּלתִי נִרְאֶהדבר היקום כלוח משחק. אין שום סיבה שביקום מדע בדיוני פופ לבני נוער - Halo הוא, בעצם, רומני תרבות של איאן מ. בנקס עם קצוות פוגעניים מוחלקים - לא יהיו קומיקסים נהדרים.

ובכל זאת, הילה: ההתקוממות לא עובדת.

העלילה פשוטה. כדור הארץ, פלש. הצ'יף, בועט בתחת. חפץ, חיפשו. שני ניצולים מנסים לברוח מהעיר, מחליפים התלוצצות. הברית מנסה להבין מהי ארץ קליב. הישירות היא לא בהכרח בעיה - היא בהחלט משקפת הרבה מהגישה של Halo. זה שהוא מתעכב על אזרחים הוא רומן קטן - זה משהו שאנחנו לא ממש רואים במשחקים, עם השקפה ברמה הצבאית על המצב. רוצה לדעת איך נראית הברית כשפלישה לקליבלנד? היי, יש לנו את הספר בשבילך. מצב הרוח של מאלייב הגיע למשהו קצת יותר מסך רחב, ולמרות שהוא אף פעם לא מקבל את תחושת הקנה מידה שלשמה הוא צילם, כן יוצר משהו שאתה יכול לקחת ברצינות כשאתה קורא. שלו זה סגנון שהוא לגמרי קומיקס, בזמן שהוא לא לוחץ על איכס!-קומיקס של אף אחד! כפתורים.

הבעיות יותר נעוצות בבנדיס. הצ'יף נשמר חד-הברתי בקצרה, אומר פחות מחמש מילים במכלול. למעשה, הוא מתומצת אפילו בהשוואה לאקדחים שלו, שמנהלים חמישה בררררקקט! בעמוד השני בלבד. אמנם לא בדיוק Guybrush Threepwood, אבל מאסטר צ'יף לא כל כך רע. אלא אם עצם המראה של הבחור הירוק הגדול מספיק כדי לגרום לך להתאהב בו, אין שום דבר שיגרום לך לצדד בו. שתי הדמויות האזרחיות לא מצליחות למשוך אותך באותה מידה. העניין האחורי מצביע על כך שהם יהיו מאהבים. למען האמת, יש יותר כימיה ברורה ביני לבין אוטיס, סרטן בית רובה ציד מנייר רוק. המבקרים של בנדיס יציינו את הגישה ההיפר-מילולית הייחודית שלו - כל השאר בר MC מדברים המונים - ממשיך את המעבר שלו מריאליזם שוחק בעליצות לסתם מסך עשן מחוסר משהו באמת לומר.

אמנם לא למהדרין משהו שעוצר את זה להיות מבדר, אבל זה אף פעם לא ממש מרגיש כמו Halo, לפחות בכל דרך מלבד המשטחים שלו. בטח, זה נראה כמו Halo הרבה, אבל הדינמיקה שלו כבויה. זה מוצג בצורה הטובה ביותר בשני קרבות הנשק של מאסטר צ'יף, שבהם הוא לוקח על עצמו עשרות אויבים בלי... ובכן, שום תחושת התרגשות של מתח. הוא משתמש בציוד - רובים כפולים, רימונים, מה שלא יהיה. אבל הוא לא משתמש בהם בצורה הנכונה. הילה עוסקת בנוף. זה לא מספיק לטפטף רימון - זה לטפטף רימון על משהו במחסה. זה לא מספיק להניף כפול - זה על לתפוס את הנשק בזמן הנכון. ועוד לא דיברנו על השימושים של מאסטר צ'יף בכיסוי. הוא נלכד על ידי פגיעה בו-זמנית על ידי מערך עצום של כלי נשק, לאחר שראיתי חצי תריסר חברים ענקיים של ברית (ככה בעצם קוראים להם במיתוס ההילה הנכון. לא, באמת) מגיעים, אני מוצא את עצמי חושב שהמאסטר שלי צ'יף היה מתחבא מאחורי משהו גדול ומוצק. אני לא משתף פעולה עם בנדיס ב-Halo Co-op, בכל מקרה. תסתובב, אחי! מה אתה עושה!

במילים אחרות, זה רחוק מלהיות אגדי.