פעם, טקלנדגרם לכולם לבכות. ואז זה גרם לכמה אנשים לבכות שוב כשזה, אה, לא גרם להם לבכות שוב עםאי המלח: המשחק המבוסס על הטריילר המקורי הלהיט. התוצר הסופי עדיין היה די מהנה (אם מאוד מחוספס בקצוות), שימו לב, אבל התערובת המוגזמת שלו של Borderlands וזומבים לא בדיוק שרטה את הגירוד שאנשים ציפו לו. מהר קדימה (ואולי גם אחורה והילוך איטי) עד עכשיו: הניסיון של טקלנד לחזר שוב לתשומת לב עם פרסומת חדשה לסרט המשךאי המלח: Riptide. אבל - בעולם הזה שלאחר יום-Z-ו-Walking-Dead שלנו - האם זה מצליח?

צפו ביוטיוב

בקיצור, לא ממש. אפילו לא הייתי מאשים את נושאי הדגל של זומבו-דרמה שהוזכרו לעיל. נקודת ה-CG הזו פשוט, אה, לא ממש נהדרת. המקור מוציא אותו בקלות מהמים - במיוחד מבחינת גימיק חכם. אבל גם אז, זה גם לא באמת הנושא. כלומר,דָבָריכול לייצר רגש אם עושים זאת היטב, נכון? ובכנות, אני אוהב את הרעיון של רגע קצר ואינטימי מקבל עדיפות על פני טרופי משחק רגילים כמו כאוס, מסע בזמן ודמים.

עם זאת, כאן הם עושים את הטעות של לשים טונות של התמקדות במה צריך להיות ביטויים ניואנסים של זוג שייחטפו בקרוב. הבעיה היא שהם למעשה חייזרים עיניים בוהות מזדחלות מכוכב כוכב הלכת (גם השם של סדרת מדע הבדיוני המעורפל הארוטי שלי שעומדת לצאת לדרך), אז רוב זה נופל. יש רגע אחד שאולי יביא אותך - ואתה תדע את זה כשתראה אותו - אבל מעבר לזה, זה נראה כמו ניסיון מהיר וחסר השראה לומר, "היי, זוכר את הדבר הזה שעשינו בפעם הקודמת? טוב תראה, אנחנו לגמרי עשה את זה שוב!"

נו טוב. אם כבר, אני דווקא די שמח שזה קיים. זהו סמן מדידה נחמד של "כמה רחוק הגענו" לתעשייה. כלומר, עכשיו אנחנולַעֲשׂוֹתיש משחקי זומבים שמספקים משהו בכיוון הזה מבחינה רגשית. וזה אפילו לא לקח לנו שנה. אז הידד למשחקים! הם די מגניבים וכאלה.