שלום לך.

איפה היינו בלי מבוכים ודרקונים? לפני כמה ימים הפעלתי סשן חי של D&D מהדורה 5 בפסטיבל הסרטים של גלזגו, וזו הייתה חוויה ממש כיפית. אני אדבר על המפגש הזה בפירוט בשבוע הבא כשאסקור את המהדורה החמישית עצמה, אבל בוא נבלה את השבוע הזה רק להיזכר במבוכים ודרקונים, ולחשוב על כל מה שמשמעות מבוכים ודרקונים לאנשים כמונו.

וב"אנשים כמונו" אני מתכוון לאנשים שאוהבים מבוכים. ודרקונים.

מבוכים ודרקונים

הנה מה שאני לא רוצה לעשות - אני לא רוצה להיכנס לוויקיפדיה ולבדוק את כל הפרטים על ההיסטוריה של D&D. אני לא רוצה לדבר על מקורות המשחק, על יוצרי המשחק או על המהדורות הרבות והשונות של המשחק שראינו במהלך השנים. אני אפילו לא רוצה לבזבז זמן בהסבר מה זה בעצם מבוכים ודרקונים.

לא. בואו כולנו ננסה לתפוס איך מבוכים ודרקונים עושים אותנותְחוּשָׁה. כי זההואתחושה, נכון? מבוכים ודרקונים הוא לב גדול ופועם במרכז התחביב המבריק והיפה שלנו, ובקושי צריך להסתכל עליו כדי לדעת שהוא שם.

SPIELBERG

אתה מכיר את התחושה הזו שאתה מקבל מסרטי ספילברג המוקדמים? השמש זורחת, וישנו בית אמריקאי גדול ונקי. ויש אמא ואבא וכמה ילדים בבית ההוא. ואולי יש שם גם פולטרגייסט. או שאולי האבא מכין הר מקצת פירה. או שאולי יש יצור חייזר שמסתתר בארון. ויש את התחושה הזאת שלזוּלָתִיוּתבבית ההוא, אבל זה עדיין מרגיש ביתי וחמים ובטוח. יש סכנה, אבל זה עדיין מרגיש כאילו הכל הולך להיות בסדר.

זה מה שאני מרגיש לגבי מבוכים ודרקונים. בכל פעם שאתה עוסק בכל דבר שכרוך ברמה של יצירה ודמיון, תמיד יש קצה משונן שאתה צריך להיזהר ממנו - תמיד יש כמה פינות חדות מאחורי המוך. אבל D&D הוא משחק שאתה משחק עם חברים - איתוחברים- ולא משנה אילו השלכות אפלות עשויות להיותיצירה קבוצתית של עולם שלם, מתוסס בקסם ובאכזריות ובמתיםתמיד יש את החיבוק החם של ספילברג של "הכל יהיה בסדר".

כמובן, מבוכים ודרקונים (או משחק שדומה לו מאוד), מציג ב-ET של ספילברג את ה-Extra-Terrestrial – ואני חושב שזו הייתה הפעם הראשונה שאי פעם ראיתי משהו כמו RPG של עט-נייר. המשחק, כפי ששוחק בסצנה הקצרה ההיא, מרתק באופן מיידי. ההחלפה הקטנה הזו הבהירה שהמשחק הזה הוא משהו אחר - משהו עוקצני וקצת מפחיד.

"אז איך בכל זאת מנצחים את המשחק הזה, הא?"

"אין ניצחון. זה כמו החיים. אתה לא מנצח בחיים".

אין ניצחון. המהות של משחק תפקידים נהדר נמצאת בדיוק שם בגוש הקטן הזה של דיאלוג.

אין ניצחון.

מבוכים ושדים

אני חושב שזה לגמרי מובן שכמה משוגעים חשבו שמשהו מאוד מוזר קורה כשהילדים שלהם התחילו לשחק D&D.

אני בטוח שרוב האנשים בדור שלי זוכרים שקראו סיפורי הפחדה בעיתונים של תחילת שנות ה-80 - כאשר D&D קשור לנסתר ולשטניזם. יש לי זיכרון מוקדם מאוד (כנראה הייתי בערך שש) לקרוא על ילדי קולג' שמשחקים D&D בגלימות מלאות במנהרות מתחת לקמפוס בקולג' וחושביםאני צריך להיות מעורב בדבר המגניב הזה בהקדם האפשרי מבחינה אנושית. כל סיפורי השטויות האלה על ילדים שמשחקים משחקי שטן מפחידים במרתפים היו עניין של חלוקת דורות אמיתית. זה היה מקרה פשוט של "מה לעזאזל הילדים האלהמַעֲשֶׂהשם בפנים?" וזה מה שקורה תמיד כשקבוצות של אנשים מתאספות כדי לעשות דברים יצירתיים. אולי ההורים המוזרים והריאקציונרים האלה בתחילת שנות ה-80 היו מסוגלים לעבד את כל העניין קצת יותר טוב אם אותם חלוצי RPG היו מסבירים "אנחנו משתפים פעולה בפרויקט בונה עולמי, מרבדים אותו במספר גדילים של מאולתרים נרטיב, ונגלה איך הכל יסתיים בעוד שנה או שנתיים אם האווטרים שלנו ישרדו כל כך הרבה זמן".

או אולי לא.

עולם של דרקונים

במהלך השנים, כשנסחפתי פנימה והחוצה ממשחקי שולחן, Dungeons & Dragons שמרו על נוכחות מתמדת - ואני בטוח שרבים מכם מרגישים כך. D&D אף פעם לא היה באמת RPG הבחירה שלי - זה היהשיחה של Cthulhuולאחרונה, Warhammer Fantasy Roleplay. אבל תמיד הייתי מרגיש מחויב לבדוק את ערכת ההתחלה העדכנית ביותר, או לדפדף במדריך החדש של הנגן. ככל שהמשחק התפתח והתפתח דרך מהדורה אחר מהדורה, הייתי נהנה לאסוף ספרי מקור ישניםרק כדי לקרוא אותם. העולמות של Ravenloft ו-Planescape ו-Greyhawk ו-Dark Sun - חלק מהתוכן הזה הוא באמת, בכנות, דברים קלאסיים -חָשׁוּבדברים, ברמה של כמה רומני פנטזיה נהדרים.

ואז אנו שמים לב כיצד D&D מסתחרר לתוך תחומי גיימינג אחרים - למשחקי לוח מעולים עצמאיים, למשחקים מיניאטוריים ואינספור משחקי המחשב המבריקים שקוראי האתר הזה יכירו.

מבוכים ודרקונים זה כמו מרק חם. זה מרגיש כמו בית. זו נוסטלגיה צרופה, ובכל זאת היא כאן עכשיו. הוא עמוס בהיסטוריה, כאילו הוא קיים כבר אלף שנים. זה מיתוס ואגדה טהורים וכולנו -כולנו קוראים את זה- היה יד בכתיבה.

אשמח שתשתפו את המחשבות שלכם, ואת הזיכרונות שלכם, בתגובות למטה. אשמח לקרוא אותם.

והיי, האם זה לא יהיה נהדר להתחיל לשחק שוב D&D? בשבוע הבא, אספר לכם על המהדורה החמישית, ולמה זה הזמן המושלם עבורכם לחזור אל בית ספילברג הנעים ההוא ולשאול: "אז איך בכל זאת מנצחים את המשחק הזה, הא?"

אנחנו יודעים מה התשובה.

אבל בואו נהנה מהסיפור.