תוותר על הניסיון להתמצאברנבנדעיר העתיד החייזרית של ניאון. תיכנע לשיטוט, ראה לאן רגליך המטופחות והטורבוליפטים לוקחים אותך. שיטוט של דקה אחת עשויה לקחת אותך דרך מועדון שוקק חיים, מעל גשר עם מכוניות רחפות חולפות על פניו, להופעת חצוצרה איומה, ואז להיתקל בחייזר שמקשקש בפינה. גיוון הוא תבלין החיים, הם אומרים.

גרהם:המדע הבדיוני אומר שאנשים החיים בערים צפופות, רועשות ועתידניות יפנו למציאות מדומה על מנת לבקר ביערות שלווים ולזכור איך נראו השמיים. מה שזה לא יגיד לך זה שגם ההפך הוא הנכון: אני יכול לראות עצים מחוץ לחלון שלי, אבל אני מייחל למטרופולין צפוף מלא חייזרים מוזרים וברי ג'אז.

ברנבנדמציע את זה וזה הפך להרחבה של הדרכים שבהן אני מנסה ליצור אווירה בבית שלי. גם השיטות האחרות שאני משתמש בהן טובות -נויסלימציע קצת זמזום רקע,מוזיקה יכולה להוסיף קצת מעמד מיושן, וסרטוני YouTube ברמת הרחוביכול להרחיק אותי לרגע למקום אחר - אבל אני יכול לשקוע יותר לתוך ברנבנד. התלונה הנפוצה שכל מה שאתה עושה זה להסתובב במשחקים כאלה מסגירה איךטוֹבמשחקים הם לתת לך את החוויה של להסתובב. והם המדיום היחיד שיכול לעשות זאת.

מנקודה של הסרה, ברנבנד מרשים מעל ומעבר לסימולטורים אחרים להליכה מכיוון שהוא סוחט אווירה ותחושת מקום חזקה ממספר כה קטן של חלקים. הגשרים שאתה חוצה והברים והכנסיות שחולפים על פניהם בקושי בעלי מרקם, והחייזרים שהולכים, רוקדים ומקשקשים הם ספרייטים דו-ממדיים גסים. זה בהחלט מרוויח מהריפים על סוגים מוכרים של ערים עתידניות - יש הרבה כאלהבלייד ראנרהנה, קצת קנטינה של מלחמת הכוכבים שם - אבל בעיקר היא שואבת אותך פנימה ולוקחת אותך למקום הזה עם מוזיקה, תאורה ופילטר מפוקסלים שהופך קצוות מחוספסים לאסתטיקה.

אבל בורג עומד בנקודת הסרה. לא הצבעתי לברנבנד בגלל שהוא עשוי בחוכמה, אלא בגלל שאני אוהב לבלות בו.

אליס:אכן היה לי מה לומר על החופש בלהיות לבד בקהל, השמחה שברעש ששוטף אותך וממלא אותך, והתענוג לשוטט ללא מטרה מעבר לרצון להספיק לעצמך ולראות כמה דברים מעניינים, אבל אני לא ממש מצא את המילים. במקום זאת, קבלו כמה מהתמונות שלי מהטיולים שלי בברנבנד:

הלהקה הזו מנגנת חזק והם מנגנים ללא הפוגה. בשמחה הייתי נשאר כאן כל הערב, הרעש חוסם הכל, אבל נראה שזה מוקדם מדי בשיטוטי כדי להתיישב.

הבחור הזה בתחנת המטרו ממשיך לנבוח עליי. אני חושב שהם חושבים שאני מנסה להקשיב לשיחה שלהם. בכנות, אם אתה מודאג שכולם בוהים בך, זכור שכל השאר מרותקים לחייהם שלהם כמו שאתה בחיים שלך.

נקלע לכיתה. אופס. לא הפריע להם, אבל הרגשתי גס רוח.

האנשים ברסיטל החצוצרה הנורא של הילד הזה מוחאים כפיים קצת יותר מדי בהתלהבות.

התיאטרון האפל הזה עם מופע ריקוד הוא הרבה יותר הסצנה שלי.

אני לא מבין את האמנות בעיר הזאת. הם ממש גדולים על בובות טרולים. אני מנסה לא להביע 'משמעות' אלוהית אבל אני תוהה מה קורה. אולי החצוצרה הזו נחשבה כאן נהדרת.

מעט עצבני בהליכה על פני המסלול הזה עם מכוניות רחפות חולפות על פני מעל ומתחת. אולי אני לא צריך להיות כאן. אני בטוח שזה יהיה בסדר. תמשיך ללכת ואני אגיע לאנשהו.

מצאתי את המגרש הזה בפינה רחוקה של חניון נטוש.

הגעתי בטעות לתוך מיכל הדגים הזה בשלב מסוים.

יש משהו עוין בבוהק של החממה הזו ובציוץ הציפורים שאני לא יכול לראות.

אני מבלה הרבה זמן במבט למעלה. אני תומך עצום של להסתכל למעלה, לגלות חלקים בעולם שאנחנו לא רואים בדרך כלל. אני רוצה לנער אנשים שהולכים לכל מקום ומסתכלים למטה על האדמה.

אני אוהב את הבר הזה אבל...

אני מרגיש שאני מרסק את קבוצות הזרים האלה. אני מאוד שמח ללכת למועדונים (ולסרטים, הופעות, מסעדות...) בעצמי אבל יכול להרגיש מודאגים שאנשים עלולים לחשוב בטעות שאני מנסה לרקוד איתם. לא, אני מגניב לבד, טא. בעיקר הפסקתי לעשות את זה כשבסופו של דבר אני רוקדת חזק יותר, לא מסוגלת להרגיש את המוזיקה רק כשאני חוששת שאולי אני כופה על ערב של אחרים, ולא נהנית ממנה כל כך. חוץ מזה, דעתי ממשיכה להיות מוסחת מהבחור הזה שמשתין במסדרון בחוץ.

מצאתי את עצמי בסמטה ללא מוצא עם בר שקט ונוף יפה של העיר. הברמן נופף לעברי. זה מסוג המקומות שהייתי מתמקם בו עם ספר. זה מה שעשיתי בסופו של דבר בחופשה האחרונה שלי, התפתלתי בשכרות ברחבי פריז עם ספר בכיס, קצת מבולבל אבל נהנה להתבונן בדברים.

רק כדור מרחף אני מניח.

האם זו ליבת הכוח? זה עולה כברת דרך. אני צריך להיות כאן למטה? אֵיךהאם אנילרדת לכאן?

חזרה לשלמותמשחקי המחשב הטובים ביותר של 2014.