סיפור על דודיהוא למעשה סיפור על דודו של המספר המסופר כסיפור לפני השינה לילד קטן. הדוד האמור הוא מדען מבריק - גרסה גחמנית ושקולה של הדוד קוונטין מתוך ספרי חמשת המפורסמים. לוח בבית הנטוש שלו מגלה שהוא בנה איזושהי מערכת לסילוק פסולת המופעלת אולי על ידי אור כוכבים. הסיפור מתחיל כשגרסת הילד של המספר נכנסת לממד פינוי האשפה שבר דבר, כדי ללכת לחפש אותו.

המשחק בפועל הוא פלטפורמה מגוף ראשון המתרחש בעולם של סלעים צפים. אתה מלווה את דודך בסביבות אלה באמצעות חליפה פנטסטית הכוללת וו משיכה קסום ובולמי זעזועים שעוצרים אותך לפגוע בעצמך בנחיתה. בהמשך תמצא גם כמה מגפיים מונעות סילון שבהם תוכל להשתמש כדי להגביר מרחקים גדולים יותר. הפקדים הם אינטואיטיביים - באמצעות כפתורי העכבר אתה מטעין את יכולת הקפיצה של החליפה ויורה החוצה קורות גראפ, ופגיעה בחלל מפעילה את המגפיים.

חציית המרחבים היא החלק הכי טוב במשחק - כשהוא עובד זה תענוג מוחלט להפליג מנקודת התחבטות למקום התחבטות. בשלב מאוחר יותר של הסיפור, זריקת קריסטלים זוהרים עם הכפפה שלך תציע מטענים נוספים כדי שתוכל לשוטט עוד יותר מבלי לנחות. בזה אתה מתחיל לראות את ASAMU כבעל מרכיבים של משחק מבחן זמן כפייתי. גם משחקי Gone North לא מתעלמים מזה, וברגע שתשלים את המשחק, תפריט התוספות מציע משהו מהסוג הזה - רמות מתוזמנות ללא כל נרטיב. מתקני שעשועים יפים עם קורות קרביים, אם כי כאלה שיהיו נהנים משילוט ברור יותר.

כשאתה משחק במשחק הראשי אתה לא כמעט כל כך חופשי לנוע. הקטעים שתמצאו במבחן הזמן עדיין שם, אך כעת משובצים באקספוזיציה ואינטראקציות עם דמויות אחרות. המלווה העיקרית היא מאדי; מעין חצי צפרדע, חצי ילד. היא הרפתקנית ומיומנת בבניית טכנולוגיה באמצעות הגבישים המסתוריים שמלכלכים את העולם. עם זאת, כישוריה אינם מוערכים על ידי הכפר שלה ולכן היא מרגישה כמו אאוטסיידר, במיוחד מאז שחבר שלה - דודך - נעלם.

אהבתי את מאדי כדמות, ונהניתי מהסיכום לקשת הסיפור שלה כשהיא מתייגת איתך. עם זאת, זה לא מנע ממנה להיות מעצבן להפליא לאורך הדרך. לדוגמה, יש קטע שהדמות שלה מעזה אותך להשלים בלי להשתמש בהוק. המשכתי לבלגן את זה והיא מספקת את אותו "אמרתי לך שאתה לא יכול לעשות את זה" כל פעם. אשמתי בלבלגן את זה אבל שיש לי מגוון קווי קול למצב הכשל הזה היה הופך את החוויה להרבה פחות צורמת.

ישנן בעיות נוספות במשחק הקול - חלקן עם הגשה, חלקן עם הגיון. צוות Gone North מבוסס בשטוקהולם והקריין של המשחק נשמע כמו התשובה של שוודיה לוויליאם שאטנר, עם כל הלחצים הבלתי צפויים של ההברות הכרוכות בכך. זה נע בין חביב לבין מסיח דעת מעצבן. מבחינת המשמעות, חלק מהשורות לא ממש הגיוניות או נקראות בדרכים שלא נועדו. ההוויה האהובה עלי כשהבת של המספר הזדהתה עם מאדי:

הבת: "לא היה לה אבא אמיתי, אם היא נולדה מביצה?"
קריין: "זה עוד דבר שהיה לנו במשותף."

אבל יש גם כמה רגעים מקסימים, כמו כשהבת מספרת לאביה על חבר שלה שרוצה להתחתן עם ערפד - התגובה המנומרת שלו כרוכה בדיוק ברמה הנכונה של חוסר הבנה הורית מביכה.

הסיפור עצמו הוא סיפור עדין, כיאה להתנשאות של סיפור לפני השינה. זה מסע דרך ארץ מוזרה ולא הרפתקה מלאת אדרנלין. אתה מסתובב בנוף יפה מאוד, ומדי פעם מוצא חפצים לחקור כדי שתוכל להרים סיפור רקע. יש בעיות קצב - המשחק מרגיש טעון קדמי מבחינת נרטיב ומבחינת תוכן מגוון. בשלב מוקדם ישנן סביבות שונות לחקור ואפילו האיום של מפלצת באחד הרצפים. המשחק המאוחר יותר עוסק בעיקר בניווט במערות קרח בעצמך.

מסגור הסיפור לפני השינה מעלה כמה מוזרויות רעיוניות. זה עובד לסרטים כי הנרטיב נע קדימה ללא הרף. כשזה משחק אתה יכול להיתקע לחזור על קטע שוב ושוב ולהתחיל לתהות אם התגובות שלך למצב הזה משפיעות על הסיפור המסופר. אולי למחרת בבוקר בביתו של המספר שלי היו חילופי הדברים הבאים:

קריין: "בוקר טוב, נשאר מיץ תפוזים?"
[בת זוגו של הקריין בוהה]
קריין: "מה לא בסדר?"
בן זוגה של הקריין: "בזמן שסיפרת לבת שלנו סיפור מקסים לפני השינה, האם הכנסת חצי שעה התלהמות כועסת וחוזרת על התמודדות עם קורות קרסים ונטיפים?"
קריין: "אוי, למה אתה שואל?"
בת זוגו של הקריין: "כי הבוקר היא שאלה מה זה נטיפים ומה משמעות המילה ג'".

הדבר הכי מתסכל בצורך לחזור על כל אחד מהסעיפים הוא הבדיקה. לעתים קרובות זה קצת יותר אחורה מהנדרש ולכן אתה צריך לנווט שוב ​​ושוב חלק קל לפני שאתה מגיע לקטע הראשי שעושה לך צרות. אני רוצה לצלול בחזרה לתוך החלק המאתגר של הפאזל בקלות ככל האפשר. הזזת המחסומים מעט או הוספת עוד מהם תפתור את התסכול הזה. תוספת נוספת שהיתה מבורכת היא אם נעלם צפון היה כולל מבחר רחב יותר של מסלולים לטיול. וו הגרפל ומגפי הסילון הם שילוב פשוט אבל מגניב והייתי מאוד רוצה לראות את המפתחים בוחנים את הפוטנציאל שלהם.

בסופו של דבר,סיפור על דודיהיא חוויה נעימה אך מתנודדת שלוקחת רק כמה שעות לסיום. המחסום יכול להוות תסכול, עבודת הקול היא ייחודית, היופי עלולה להתהפך לטוויטרס ולסיכום הסיפור חסר פאנץ'. ברגעים שבהם הוא מוצא את רגליו אתה מקבל הצצה לפלטפורמה יפה עם תחושת מומנטום נהדרת. חבל, אם כן, שהאופן שבו הפעולה ושאר מרכיבי המשחק משולבים ממשיכה לעצור את המומנטום הזה.

סיפור על דודי הוא10 פאונד ב-Steam.